Author: ר׳ אביטל הוכשטיין

  העיסוק בשאלה מי יוצא לקרב איננו חדש. זו שאלה שפוגשת אותנו, החברה ישראלית, ביום יום של כולנו. העיסוק בה מתעצם בשנים האחרונות משום שאנו 

בפרשת ראה מזהירה התורה מפני איום של הסתה. שיח ההסתה הוא אחד הנושאים המרכזיים והרגישים ביותר באינטראקציה החברתית והפוליטית בישראל, ומעורר מתח לקראת מערכת הבחירות

שתי תֵימות שלובות נבחנות בפרשת עקב: זיכרון וכוח הפעולה האנושי. מה הקשר בין שני הרעיונות הללו? וכיצד הם מתפקדים יחד כחלק מן הברית והשותפות שבינינו

הפרשה שלנו מתארת רגע טעון במיוחד – רגע שבו בני ישראל עלולים לשכוח את הקב״ה. באופן מפתיע, רגע זה אינו מגיע מתוך מחסור, אלא דווקא

פרשת דברים נקראת תמיד בשבת שלפני ט' באב, השבוע בו אנו קוראים את מגילת איכה. כך נוצר במסורת הדהוד משולש של מילה אחת: אֵיכָה. זו

ספר במדבר מסתיים בחזרה של פרשייה אותה פגשנו לראשונה לפני שבוע: פרשיית נחלתו של צלפחד. הפרשייה מופיעה תחילה בפרק כז ופעם נוספת בפרק לו, ושני

בשלוש השנים האחרונות עלו בשיח הישראלי שלל כינויים למציאות של מלחמה: מלחמת מצווה, מלחמת קיום, מלחמת קוממיות, מלחמת רשות, ועוד. בבסיסו של כל מושג התנהלות

משליו של בלעם עשירים, גדושים וסתומים. אחד מהם הובלט באופן מיוחד לאחרונה, ביוני 2025, כאשר המלחמה עם איראן קבלה מן המשל את שמה: "עָם כְּלָבִיא"

בפרשתנו נמצא אירוע נחש הנחושת. המשנה מציבה אירוע זה בצד אירוע נוסף באופן המאיר דמיון מהותי ביניהם. אולם עיון בפסוקים מעלה הבדלים משמעותיים. נבקש לציין

פרשת השבוע מתמקדת במחלוקת ההנהגתית והדתית המתגלעת בין קרח ועדתו לבין משה ואהרן. לכאורה,  הפרשה מכריעה לצד אחד – צדם של משה ואהרן, נגד תביעתו

פרשת שלח מציבה בפנינו שאלה נוקבת שפוגשת אותנו מדי פעם במהלך חיינו באופן אישי: איך להחזיק בדעת מיעוט? איך נהיה חלק מעדתם של יהושע וכלב,

הפרשה שלנו, פרשת בהעלותך, חוזרת אל פסח, הפעם בשנה השנייה ליציאת מצרים, ומציגה את האופנים שבהם שמירת מצוות היא למעשה פרויקט קהילתי:  וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה

עריכה: מוטי פוגל וצוות מכון הדר "וישמע את הקול מִדבר אליו" בסוף פרשת נשא, ממש בפסוקה האחרון של הפרשה, מתואר איך היו הקב"ה ומשה מתקשרים

"וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר" (במדבר א:א). פסוק זה פותח את ספר במדבר ואת

המציאות איננה גזירת גורל, אלא תוצאה של בחירות אנושיות ושל התנהלותם של בני האדם. זו האמירה הברורה והחוזרת של פרשת בחוקותי החותמת את ספר ויקרא

בפרשת אמור אנו פוגשים את סיפורו של המקלל: וַיֵּצֵא בֶּן־אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן־אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי׃ וַיִּקֹּב בֶּן־הָאִשָּׁה

עריכה:מוטי פוגל וצוות מכון הדר להתקרב זה עניין קשה, לעיתים מסוכן. להתקרב זה עניין נפלא – לעיתים מפרה ומרחיב חיים. האפשרות להחמצה קרובה – ועם

פרק יב בספר ויקרא עוסק בקרבן היולדת. הוא פותח במילים: וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה … בְּכָל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע

פרשת שמיני קצרה ודרמטית. מתואר בה היום האחרון של חנוכת המשכן, היום בו מתים נדב ואביהו. הקורא את הפרשה פוגש תיאור קצר: "וַיִּקְחוּ בְנֵי־אַהֲרֹן נָדָב

מדרש ויקרא רבה מציע דרשה ארוכה על קורבן השלמים המבוססת על הקרבה הלשונית, ואולי גם המהותית, בין ״שלמים״, ״שלמות״ ו״שלום״. תוך שימוש הן בפרטי הקורבן

פרשת ויקרא – כשמה, נפתחת בקריאה: "וַיִּקְרָא אֶל־מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א:א).  מדוע פותח ה' בקריאה? ומה טיבה והקשרה של קריאה

פרשת כי תשא – על הנהגה היעדרותו של מנהיג יוצרת חלל, וחלל זה מזמין שאלה: איזה סוג הנהגה אנחנו מחפשים? בתחילת פרשת כי תשא משה

במרכז פרשות תרומה ותצווה עומדים המשכן, כליו ובגדי הכהנים המשרתים בו. פרשות אלו מלמדות אותנו על מפגש עם הזולת, ומזמינות אותנו לנסות לקיים קשרים גם

פרשות ויקהל-פקודי מתארות את ישום הבנייה שתיכנונה תואר ברובו בפרשות תרומה ותצווה: הן מפרטות את עשיית המשכן (יריעות, קרשים, פרוכות, מכסים וחצר), את רשימת הכלים

להיות בקשר זו הזדמנות ואתגר. מערכות יחסים עם הזולת יכולות להיות מרחיבות חיים ולשם כך צריך לבנות אותן בעדינות, בכוונה, בשכל ובלב. ‏פרשות תרומה, תצווה,

פרשתנו, פרשת משפטים, שמה זרקור על האדם ואחריותו למנוחתם של אחרים בשבת. הפסוק פותח ופונה בגוף שני אל האדם העושה: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ, וּבַיּוֹם

עריכה:מוטי פוגל וצוות מכון הדר בפתיחה לפרשת יתרו, התורה מתארת מפגש נוגע ללב בין יתרו למשה, בו משה מספר לחותנו את קורותיו. תוך עיון בפרטים,

הפסוקים מתארים: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם־יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" (שמות יז:ח). מניין בא עמלק? מהו ההקשר שמתוכו מתחילה המלחמה?   פשוט בא "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם…" (שם). בכתוב

בתיאור יציאת מצרים שזורות שתי תמונות שונות, לכאורה תמונות מתנגשות, של בני ישראל: מצד אחד, עם עבדים מעונה, שנגאל משעבוד גוף ונפש; מצד שני, קבוצה

פרעה הצליח – הוא הביא את בני ישראל למצב של עבדות. פתיחת פרשת וארא מתמקדת בהשלכה חשובה שישנה למציאות של עבדות. מדובר בהשלכה שכדאי לשים

  עריכה:מוטי פוגל וצוות מכון הדר הידרדרות היחסים בין מצרים לבני ישראל בפרשת שמות מהירה. אילו ערכים, רגשות ותפיסות מאפשרים לה לקרות ואלו יכולים היו

אנחנו ברגעי פרידה מספר בראשית, רגעי הפיכת המשפחה לעם. על סף פרידה מן הפגיעה, ואולי אף מן  הטראומה האישית של יוסף, ומעט לפני הכניסה אל

המילה "ויגש" פותחת את אחת הסצנות הדרמטיות בתורה: רגע שיא בתוך ההתרחשות המתוחה בין יהודה והאחים בכלל לבין יוסף, רגע שבו גורל המשפחה כולה תלוי

פרשת מקץ מלמדת שלחלומות כוח גדול – לנפילה או לתקומה, לחיים או למוות, להרס או לבנייה, למלחמה או לשלום. משמעות הדבר, שהאופן שבו אנו כבני

סיפורו של יוסף מלא בעליות ומורדות קיצוניים: הוא הבן האהוב ואז נמכר כעבד שנוא ותלוש, הוא בבית הסוהר ואז הופך יועץ לפרעה. אחד מן הרגעים

יעקב מפחד מעשיו אחיו ומן המפגש עמו: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ (בראשית לב:ח). הוא נוקט צעדים רבים ומגוונים על מנת להימנע ממפגש אלים בעל

לאורך פרשת ויצא, כמעט מרגע מפגשם הראשון, נמצאים לבן ויעקב בריב. אני מבקשת להתמקד ברגע נדיר של מפגש, אם כי מפגש סבוך, בו הפסוקים מתארים

הפרשה שלנו היא הזדמנות לפגוש תופעה אנושית טיפוסית: ריבוי, ולתהות אודות השלכותיה. באופן נקודתי נשאל: איך חיים יעקב, עשו וצאצאיהם אחד עם השני, כ'שניים' מרחם?

בפרשתנו מקבלת רבקה ברכה מבני ביתה: "אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו" (בראשית כד:ס). רש"י מסביר: "אַתְּ וְזַרְעֵךְ תְּקַבְּלוּ אוֹתָהּ בְּרָכָה

צדיק עם רשע בפרשתנו אברהם מתווכח עם הקב"ה על ההחלטה להפוך ולהרוס מן היסוד את סדום. מהן טענותיו של אברהם אבינו בנסותו למנוע את הריסתה

פרשת בראשית הציעה התבוננות ברגע ראשון של יחסים בין אישיים, ופרשת נח זימנה עיון ביחסים שבין פרט לחברה. פרשת לך לך צועדת עוד צעד בהתפתחות

פרשת נח מזמנת עיון מהותי ביחסים שבין החברה לפרט. פתיחת הפרשה מציבה שאלה בדבר התפקיד שלנו כשאנחנו חיים בחברה רעה. כיצד עלינו להתנהל כשמסביב המערכות

א. פתיחה  שני ילדים רבים במגרש המשחקים. הם נקראים לחדר המנהלת ונכנסים אחד אחרי השני לשיחה איתה. כשהמנהלת שואלת מה קרה עונה כל ילד בתורו:

מאת ר׳ ד"ר אביטל הוכשטיין

מאת ר׳ ד"ר אביטל הוכשטיין

דבר תורה לחנוכה מאת הר' אביטל הוכשטיין

הקלטה ומסמך סיכום מתוך מפגש למובילי קהילות ומארגני טקסים, לקראת הימים הלאומיים תשפ"ד

דבר תורה מאת ר' אביטל הוכשטיין לכבוד יום האישה הבינלאומי

פודקאסט על פרשת בשלח עם ר' אביטל הוכשטיין וגב' רחל עזריה

אני חיה במדינת ישראל. מתרגשת עד דמעות בימי הבחירות, גאה לבנות עמותה שמקבלת ממדינת ישראל 'אישור ניהול תקין' כל שנה, ואני עסוקה לא מעט במשמעות

הקלטה משיחה בין פרופ’ משה הלברטל לר’ אביטל הוכשטיין על טיבה של קדושת הארץ, הקשר בין ארץ ישראל ומדינת ישראל, וחזונה של התורה עבור כלל הנוכחים בגבולותיה.

הקלטה ודף מקורות מערב 'הדליקו נר, שתו יין' בשיתוף עם משיב הרוח. השתתפו בערב: ר' אביטל הוכשטיין, ר' נדב ברגר, ד"ר יהושבע סמט-שיינברג; והמשוררים –

"משהו דרמטי ביותר התרחש בחצר שלנו בימים האחרונים" תיארה אחת משכנותי בסמוך לראש השנה, היא הייתה מוקפת בילדיה, והמשיכה: "איבדנו בעלות על הפירות והירקות שצומחים

א.        כי קרן עור פניו דמיינו לעצמכם את המתח וההתרגשות שחשו בני ישראל בעומדם למרגלות הר סיני. אני רוצה לכוון אותנו להתרגשות הזו בפעם השנייה

את העקרון "אחרי רבים להטות", חז"ל לומדים מפרשתנו, פרשת משפטים. הר׳ אביטל הוכשטיין מזהה שחז"ל השמיטו מילה מאוד חשובה בפסוק. על ידי חיבור בין דברי חז״ל לפשט היא מציעה לנו לבחון מחדש את היחס שלנו לדעת הרוב.

פרשת וארא מאופיינת בעקשנות. לאורך הפרשה נגלות דמויות עקשניות שונות, החל מפרעה, בני ישראל ואפילו – הקב״ה. אבל אולי עקשנות יכולה אף להיות דבר חיובי? דבר שעשוי לשנות מציאות.

ואמרתם כה לחי / ר' יוסף חיים (הבן איש חי) וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא אַשְׁרֵי עַיִן רָאַתְהוּ לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל

על בית זה / ר' יוסף חיים (ה'בן איש חי') עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ אֵלִיָּהוּ בַּעַל הָאוֹת מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת זָכָה וְעָשָׂה נִפְלָאוֹת אַשְׁרֵי

שבועות, חג מתן תורה, מזמין אותנו לחזור ולעיין בעשרת הדיברות. שלושת הדיברות הראשונים עוסקים במובהק בממד שבין אדם למקום, אך האם ניתן לתרגמם גם למציאות

אני לא יודעת אם יד מכוונת שילבה בין לוח השנה התורני, המקראי, לזה המודרני, אך נדמה שיש משמעות רבה לקיומו של יום העצמאות בסמיכות לפסח,

"אנחנו לא בני חורין השנה" אמרה מורתי האהובה והחכמה, פרופ' אליס שלוי, בלב כבד. מילות שיר הילדים "עבדים היינו, היינו – עתה בני חורין, בני

בין אמירה ישירה לאמירה של שיח

סדנה: נוסח מול ניגון

"ידיד נפש" מהאני המתפלל אל הקהילה המתפללת

סדנה: איך יוצרים קהילה שרה

בבלי ברכות פרק רביעי