מאי חנוכה? על נר גבוה, בור עמוק ומלחמות אחים
דבר תורה לחנוכה מאת הר' אביטל הוכשטיין
הקלטה ומסמך סיכום מתוך מפגש למובילי קהילות ומארגני טקסים, לקראת הימים הלאומיים תשפ"ד
דבר תורה מאת ר' אביטל הוכשטיין לכבוד יום האישה הבינלאומי
אני חיה במדינת ישראל. מתרגשת עד דמעות בימי הבחירות, גאה לבנות עמותה שמקבלת ממדינת ישראל 'אישור ניהול תקין' כל שנה, ואני עסוקה לא מעט במשמעות
הקלטה משיחה בין פרופ’ משה הלברטל לר’ אביטל הוכשטיין על טיבה של קדושת הארץ, הקשר בין ארץ ישראל ומדינת ישראל, וחזונה של התורה עבור כלל הנוכחים בגבולותיה.
הקלטה ודף מקורות מערב 'הדליקו נר, שתו יין' בשיתוף עם משיב הרוח. השתתפו בערב: ר' אביטל הוכשטיין, ר' נדב ברגר, ד"ר יהושבע סמט-שיינברג; והמשוררים –
"משהו דרמטי ביותר התרחש בחצר שלנו בימים האחרונים" תיארה אחת משכנותי בסמוך לראש השנה, היא הייתה מוקפת בילדיה, והמשיכה: "איבדנו בעלות על הפירות והירקות שצומחים
א. כי קרן עור פניו דמיינו לעצמכם את המתח וההתרגשות שחשו בני ישראל בעומדם למרגלות הר סיני. אני רוצה לכוון אותנו להתרגשות הזו בפעם השנייה
את העקרון "אחרי רבים להטות", חז"ל לומדים מפרשתנו, פרשת משפטים. הר׳ אביטל הוכשטיין מזהה שחז"ל השמיטו מילה מאוד חשובה בפסוק. על ידי חיבור בין דברי חז״ל לפשט היא מציעה לנו לבחון מחדש את היחס שלנו לדעת הרוב.
פרשת וארא מאופיינת בעקשנות. לאורך הפרשה נגלות דמויות עקשניות שונות, החל מפרעה, בני ישראל ואפילו – הקב״ה. אבל אולי עקשנות יכולה אף להיות דבר חיובי? דבר שעשוי לשנות מציאות.
ואמרתם כה לחי / ר' יוסף חיים (הבן איש חי) וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא אַשְׁרֵי עַיִן רָאַתְהוּ לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל
על בית זה / ר' יוסף חיים (ה'בן איש חי') עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ אֵלִיָּהוּ בַּעַל הָאוֹת מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת זָכָה וְעָשָׂה נִפְלָאוֹת אַשְׁרֵי
שבועות, חג מתן תורה, מזמין אותנו לחזור ולעיין בעשרת הדיברות. שלושת הדיברות הראשונים עוסקים במובהק בממד שבין אדם למקום, אך האם ניתן לתרגמם גם למציאות
אני לא יודעת אם יד מכוונת שילבה בין לוח השנה התורני, המקראי, לזה המודרני, אך נדמה שיש משמעות רבה לקיומו של יום העצמאות בסמיכות לפסח,
"אנחנו לא בני חורין השנה" אמרה מורתי האהובה והחכמה, פרופ' אליס שלוי, בלב כבד. מילות שיר הילדים "עבדים היינו, היינו – עתה בני חורין, בני
קהילה בבידוד איך לחשוב על קהילה כשאסור להתקהל? פרשת פרה מזכירה לנו לייצר מכניזמים המאפשרים תנועתיות, גם אם מכניזמים אלו מחירם העכשווי הוא בידוד. הפסוקים
פרשת וזאת הברכה מהווה הזדמנות לעיון מחודש בתורה: התורה כמושא, התורה כמורה, התורה כישות בלתי נפרדת מהווית החיים היהודים ומהקשר שבין אלוהים לאדם. התורה, על
אחד הפסוקים שוברי הלב ביותר בעניין הקשר שבין אלוהים לאדם נמצא בפרשתנו, בהצהרתו של האלוהים: "אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם" (דברים לב, כ). בספרות התלמודית מוצג ר'
עם ההתקרבות לסיום ספר דברים, אנו קרבים גם למותו של משה. המתח גובר; המנהיג היחיד של עם ישראל עד כה עומד למות. הפחד, כך מרגישים
פרשתנו, כפי שניכר כבר מתוך שמה, מותירה אותנו מול אתגר אקטואלי במיוחד: מהי משמעות הצירוף "כי תבוא אל הארץ", ומהן השלכותיו בעידן הנוכחי, שבו חיים
בפרשתנו ישנו חוק על עבדות שמלמד ביקורת על התופעה, מלמד שגם עבד איננו רכוש, ומלמד שמערכות יחסים מגדירות את המתרחש בין בני אדם ולא את
פרשת שופטים מתארת את המערך המדיני העתידי של עם ישראל לכשייכנס לארצו. זהו מערך המתאפיין בחופש כמעט מוחלט, כזה שבו ישנה התערבות רק במקרה של
שני מודלים של זוגיות בתיאור הבריאה, והשתקפותם בדיון התלמודי במסכת קידושין
האתר שלנו משתמש ב"עוגיות". אם תמשיכו להשתמש באתר זה, אתם מסכימים לשימוש בעוגיות דפדפן מטעם האתר בהתאם למדיניות הפרטיות ותקנון האתר שלנו.
אוקיי