הוידוי, כפזמון חוזר, מלווה אותנו לאורך כל עיצומו של יום הכיפורים. מערב החג ועד צאתו חוזרים ומתוודים אחת-עשרה פעמים: פעמיים בכל אחת מחמש תפילות היום,

שו”ת הקורונה: על שאלות עכשוויות סביב תפילה והימים הנוראים | הר’ איתן טוקר שו”ת הקורונה: על שאלות עכשוויות סביב תפילה והימים הנוראים | הר’ איתן

  בעיצומה של מלחמת העולם השניה, מקיים ש״י עגנון תיקון ליל שבועות בבית הכנסת הקטן בשכונת תלפיות. התגלות מרעישה מנחמת אותו. בדור השבר שאחרי גירוש

שבועות, חג מתן תורה, מזמין אותנו לחזור ולעיין בעשרת הדיברות. שלושת הדיברות הראשונים עוסקים במובהק בממד שבין אדם למקום, אך האם ניתן לתרגמם גם למציאות

ימי ספירת העומר הם מן הימים המרגשים ביותר בשנה, ומן הלחוצים שבהם. בביתי, שלושה ילדים ושני מבוגרים מוודאים בקפדנות ונזכרים בכל לילה לסמן יום נוסף. (עד כה

אני לא יודעת אם יד מכוונת שילבה בין לוח השנה התורני, המקראי, לזה המודרני, אך נדמה שיש משמעות רבה לקיומו של יום העצמאות בסמיכות לפסח,

למרות שישנן דרכים רבות לספר את סיפור יציאת מצרים, אנו נוהגים ללכת במסלול מסוים, שתחילתו במה שאירע אי אז, וסופו במקום בו אנחנו נמצאים כיום.

“אנחנו לא בני חורין השנה” אמרה מורתי האהובה והחכמה, פרופ’ אליס שלוי, בלב כבד. מילות שיר הילדים “עבדים היינו, היינו – עתה בני חורין, בני

בדרך אל שבת בודדה: מבלי תפילה בציבור ומבלי קריאת התורה – מחשבות והצעות. במדבר בלי מים כאב גדול כרוך בשבת בה תבוטל קריאת התורה. פעם

על הסיפורים השונים בהגדה של פסח

על שאלות ותשובות בליל הסדר

לסיפורים עם סוף טוב יש גם אמצע, איך מספרים אותו?

שתי גישות לביעור חמץ