לספר את סיפורו של אלוהים
מאת: הרב טלי אדלר
תרגום: ישראל ציגלר
על מי הוא הסיפור אותו אנו מספרים בליל הסדר?
התשובה הנראית לעין במבט ראשוני היא שאנו מספרים את הסיפור שלנו, את הסיפור של המעבר שלנו מעבודת אלילים לאמונה באל אחד, משעבוד לגאולה. זהו הסיפור המכונן של העם שלנו וזוהי הדרמה המרכזית המעצבת את ההיסטוריה היהודית לדורותיה עד עצם היום הזה.
אך אולי הסיפור שאנו מספרים איננו רק הסיפור שלנו עצמנו, אלא, דוקא בלילה שבו אנו כיהודים הכי מרוכזים בלספר סיפור, אנו מספרים לילדינו גם את סיפורו של אלוהים.
ישנו מדרש בדברים רבה שמגלה לנו מה אירע בגורלם של הבנים שנולדו במצרים שנידונו להשלכה ביאור. בתגובה לגזירתו של פרעה, נשים יהודיות שלא היו מוכנות לוותר על ילדיהן שמו פעמיהן אל איזורים שוממים כדי ללדת הרחק מעיני המצרים. לאחר שהתינוקות נולדו, האמהות הללו הבינו כי לחזור איתם למצרים משמעו מוות ודאי. בשעה זו הן פונות לאלוהים בדרישה שלאחר שהן מילאו את תפקידן, הוא ישיב כגמולו ויעשה את תפקידו שלו:
א”ר חייא הגדול:… ישתבח שמו של הב”ה, הוא בכבודו היה עושה להם כך.
והיו התינוקות גדלים בשדה כצמחים הללו, והיו מתגדלין ונכנסין בעדרים לבתיהם, הוא שיחזקאל אומ’ “רבבה כצמח השדה נתתיך” (יחזקאל טז:ז).
(דברים רבה (ליברמן) א:טו)
אלוהים נקרא למלא את מקומן של האימהות עבור כל הילדים היהודים שננטשו בעל כורחם. הציור של אלוהים המצטייר במדרש שונה בתכלית מהציור הנפוץ בספר שמות. ברוב ספר שמות אלוהים מצטייר כלוחם שנלחם עבור החירות של עמו, אך במדרש הזה אלוהים מצטייר כאמא שדואגת לילדיה. ברוב ספר שמות דאגתו של אלוהים באה לידי ביטוי ע”י הענשה של אויביהם, ואילו פה אלוהים דואג לילדיו בדומה לאיך שאנו דואגים לילדינו- ע”י הנקה, שטיפה והוקרה שלהם.
בסוף, כאשר הסכנה חולפת ומגיע זמנם של הילדים לחזור להוריהם, אלוהים משיב אותם הביתה:
והיאך היו מכירין לילך אצל אבותיהם?
אלא הקב”ה היה נכנס עמהם והיה מראה לכל א’ וא’ בית אביו, ואומ’ לו: קרא לאביך פלוני ולאמך פלונית,
ואומ’ לה: אין אתה זכורה כשילדת אותי בשדה פלוני, ביום [פלו’], מקודם חמשה חדשים.
טוב ליבו של אלוהים כלפי הילדים האבודים במצרים לא מוגבל רק לאכפתיות שמפגין כלפיהם בחסרונם של הוריהם. טוב ליבו ממשיך ומושפע בדאגה שלו שידעו מי הם, במסירת שמות הוריהם אליהם, ובהסבר נסיבות לידתם ומאין הגיעו. בעולם בו למצרים יש כוונה להשמיד משפחות עבריות, אלוהים בונה את המשפחות הללו מחדש ע”י הדאגה שהילדים העבריים יהיו מודעים לזהותם. במדרש, אלוהים מציל את בני ישראל בכך שדואג שילדיה יכירו את ההורים שלהם ואת הסיפור שלהם.
המדרש מסכם בעוד מפגש מאחד, כאשר הפעם המפגש הוא בין אלוהים לבין הילדים בים סוף:
כשבאו לים וראו אותו היו מראים לאמותם באצבע, ואומרי’ להן “זה אלי ואנוהו” (שמות טו:ב), זהו שגדלני, זה אלי ואנוהו.
הילדים שאלוהים גידל הם אלו שמכירים בו ראשונים באירוע הניסי הגדול ביותר שהעם היהודי חווה. כשהם מכירים אותו הם לא מכירים אותו כלוחם החופש הדגול שהציל אותם מהמצרים, אלא כמי שגידל אותם והשיב אותם לחיק משפחותיהם.
בסיום זה המדרש מאפשר לנו לראות מה ליל הסדר יכול להיות, דהיינו ההזדמנות שאנו, ההורים שעברו דרך מצרים, נשיב לאלוהים כגמולו.
כל משפחה שזוכה לדאוג לילדים שלה ולגדל אותם, זוכה לחוות על בשרה את ערכה המופלא של החירות. כשאנו מגדלים את ילדינו בעצמנו, יש לנו את הזכות לעשות עבורם את מה שאלוהים עשה עבור הילדים שנולדו במצרים- להלביש אותם, להאכיל אותם, לחבק אותם ולאהוב אותם. דאגה לאחרים היא מתנתה של החירות. זוהי מתנה שאבותינו לא תמיד זכו לה, ונשללת מרבים אף היום.
תוצר לוואי חיובי של האופן המצער בו הילדים הללו גדלו הוא זה שגדלו עם אלוהים. לאחר שכבר גדלו והפכו לבוגרים, הם זיהו ישר את אלוהים, דבר שבא להם בטבעיות ובאינסטנקטיביות של ילד המזהה את הוריו. הילדים שלנו שגדלים בידינו האנושיות, לא זוכים להכיר את אלוהים באופן שדומה לאיך שהמכירים אותנו כהוריהם. בעולם בו אלוהים נחווה לעיתים כמרוחק באופן בלתי ניתן לגישור, המתנה הזו של גידול ילדים, אחת המתנות האנושיות היקרות ביותר, מייצרת אחריות. בדיוק כפי שאלוהים סיפר לילדים שלנו את הסיפור שלהם כשאנו כהורים היינו חסרים, כך עלינו לספר לילדינו את סיפורו של אלוהים.
בליל הסדר אנו נקראים לבצע את תפקידו של הקב”ה. הקב”ה במצרים סיפר לילדים את הסיפור של הוריהם בכדי לוודא שיבינו כיצד ליטול חלק במשפחותיהם לכשיתאחדו, ובליל הסדר אנו מספרי לילדינו את סיפורו של הקב”ה בכדי לוודא שכאשר יפגשו עמו בעולם הם יכירו בו ויזהו אותו. בדיוק כפי שהקב”ה לימד את ילדינו את שמותיהם ואת הסיפור שלהם בחסרוננו כהורים, כך בליל הסדר, בעולם שבו לעיתים אלוהים מרגיש כמו הורה מרוחק, אנו מספרים לילדינו עליו. על ידי כך שאנו מספרים את סיפור יציאת מצרים, אנו מספרים להם מיהו אלוהים.
זהו שמו של האל, אנו אומרים. וזהו סיפורו. אלוהים הוליד אותנו לפני שנים רבו בארץ שקוראים לה מצרים. כך אתם תוכלו לזהות את אלוהים כשתפגשו אותו- הוא אשר מוציא מחירות לעבדות ואוהב את שבורי ונדכאי הלב. הוא אשר דואג לאדם שאין מי שידאג לו.
הוא אשר משיב את ילדיו האבודים אל ביתם.
