האורות הרכרכים

מוריס רוזנפלד

תרגום: קדיש יהודה (לייב) סילמן

הָאוֹרוֹת הָרַכְרַכִּים

מְסַפְּרִים בַּמַּחְשַׁכִּים

מַעֲשִׂיּוֹת מִכְּבָר

עַל נִסִּים וְנִפְלָאוֹת

מִלְחָמוֹת וּתְשׁוּעוֹת

מֵאוֹיֵב וָצַר.

עֵת אַתֶּם מְהַבְהֲבִים

קוּרֵי חֲלוֹם מְרַפְרְפִים

מַה נִּפְלָא הַחֲלוֹם

עַם, אַתָּה גָּדַלְתָּ אָז

עַם, אוֹיֵב הִפַּלְתָּ אָז

גַּם נָשָׂאתָ רוֹם.

אָז מוֹלֶדֶת הָיְתָה לָךְ

רוּחַ אֹמֶץ חָיְתָה בָּךְ

וַתִּפְרֹק עֹל זָר

בְּאַרְצְךָ שִׂגְשַׂגְתָּ אָז,

שִׁלְטוֹן עַם נָהַגְתָּ אָז

בְּעֹז וּבְהָדָר.

הָאוֹרוֹת הָרַכְרַכִּים

תּוֹךְ הַלֵּב בְּמַעֲמַקִּים

מְאִירִים דֹּם

רוּחַ עַם יִתְרוֹמְמָה

חָרְבוֹתָיו יְקוֹמְמָה

וְשָׁב וְקָם הַחֲלוֹם.

שירה קדרי, בוגרת הדר ניו יורק שנת 2011/12, וכתבת החינוך של ‘הארץ ‘, מספרת על הטקסט שבחרה:

אני רוצה לשתף בתרגום לא מוכר לשיר “נרותי הזעירים”, שחיבר המשורר היידי מוריס רוזנפלד. הוא תורגם כמה פעמים לעברית, בין היתר על ידי סבא רבא שלי, קדיש יהודה סילמן – שהיה סופר, משורר ומתרגם מיידיש. בתרגום שלו, הנרות הזעירים (איר קליינע ליכטעלעך) הפכו ל”אורות הרכרכים”. התרגום הזה לא תפס, אלא תרגום מאוחר יותר של ראובן גרוסמן. מעניין להשוות בין התרגומים, ומעניין עוד יותר לעקוב אחרי הגלגול התרבותי המעניין של יצירה שנכתבה במקור ביידיש על-ידי משורר שהיגר לארה”ב, וזכתה לעדנה בישראל, בעברית, בתרגומו של גרוסמן ובביצוע רוחמה רז – ילידת הארץ שהוריה עלו מאיראן. כמו נרות החנוכה בשיר של רוזנפלד, גם גלגולי היצירה מספרים משהו על תולדות העם היהודי ועל הזיכרון התרבותי – המשתנה ומתעצב לאורך הדורות.