תהל לאו (אלול תשע”ט) משתפת בשיר לקראת הפסח: צער הלילה / דליה רביקוביץ הַדֶּרֶךְ כָּל־כָּךְ רְחוֹקָה, וְיֵשׁ סַהַר כִּבְדִיל מְרֻקָּע, וְאֵין מִי שֶׁיַּבְדִּיל בֵּין זָהָב
יותם וילק (אלול תש״ף) משתף בשיר לקראת הפסח: מצרי חולות / אריה סיון מֹשֶׁה הִכָּה אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנוֹ בַּחוֹל. מַזָּל שֶׁיֵּשׁ חוֹלוֹת כָּאֵלֶּה מְכַסֵּי מִצְרִים
ואמרתם כה לחי / ר’ יוסף חיים (הבן איש חי) וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא אַשְׁרֵי עַיִן רָאַתְהוּ לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל
על בית זה / ר’ יוסף חיים (ה’בן איש חי’) עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ אֵלִיָּהוּ בַּעַל הָאוֹת מַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת זָכָה וְעָשָׂה נִפְלָאוֹת אַשְׁרֵי
בעיצומה של מלחמת העולם השניה, מקיים ש״י עגנון תיקון ליל שבועות בבית הכנסת הקטן בשכונת תלפיות. התגלות מרעישה מנחמת אותו. בדור השבר שאחרי גירוש
שבועות, חג מתן תורה, מזמין אותנו לחזור ולעיין בעשרת הדיברות. שלושת הדיברות הראשונים עוסקים במובהק בממד שבין אדם למקום, אך האם ניתן לתרגמם גם למציאות
ימי ספירת העומר הם מן הימים המרגשים ביותר בשנה, ומן הלחוצים שבהם. בביתי, שלושה ילדים ושני מבוגרים מוודאים בקפדנות ונזכרים בכל לילה לסמן יום נוסף. (עד כה
בין אמירה ישירה לאמירה של שיח
נפרדות בעולם שוויוני
על שאלות של מגוון במגדר ומיניות
מיניות אלוקית ואנושית
נוגע לא נוגע, מביט אל תוך עיניה, על גבולות, ראיה ואינטימיות
כשיצר פוגש אבלות הוא נשבר או מתגבר?
מגדר, מיניות ומה שביניהם
