פרשת יתרו: מה אירע בהר סיני? מהתגלות לקשירת ברית מאהבה

מאת הר׳ ייץ גרינברג • • תנ״ך

בפרשת יתרו בני ישראל מגיעים למדבר סיני וחונים למרגלות ההר.^[1] המסורת והמחשבה היהודית מציבות במרכז החוויה בהר סיני את ההתגלות. חז”ל אף הגדירו את חג השבועות כזמן מתן תורתנו – בהר סיני. אך הר סיני הוא גם המקום שבו חתמו בני ישראל על חוזה של הצטרפות לברית, וזהו עניין משמעותי לא פחות.

ההתמקדות בחוויית ההתגלות, או “תורה מסיני”, מגיעה היישר מהתיאור בפרשת יתרו: שלושת ימי הגבלה, העם מתאסף וצופה במהומת אלוהים מרהיבה של רעמים, ברקים וענן כבד, קול השופר ההולך וחזֵק שמחריד את ההר העשן, ולבסוף – עשרת הדברות בקולו של אלוהים.^[2]

אחד הרעיונות המרכזיים בפרשנות החז”לית הוא שבסיני התקבלה לא רק התורה שבכתב אלא גם התורה שבעל פה: הפרשנות, ההרחבות ואופני היישום של חמשת חומשי תורה.^[3] “ואתנה לך [למשה] את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי [אלוהים] להורותם. לוחות אלו עשרת הדברות; תורה זה מקרא והמצווה זו משנה;^[4] אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים;^[5] להורותם זה גמרא.^[6] מלמד [הפסוק] שכולם נתנו למשה מסיני”.^[7]

קיים קושי מהותי בהבנה המילולית שגם הספרות המאוחרת התקבלה בסיני. עובדתית, משמעות הדבר היא שהנביאים והמחנכים העתידיים לא הוסיפו לתורה ולא חידשו אותה, אלא היו רובוטים שחזרו על מילים שנאמרו שנים רבות קודם לכן. התלמוד מתעכב על נקודה זו בנרטיב אירוני על ביקור שעורך משה רבנו בבית מדרשו של רבי עקיבא. משה מאזין לשיעור, מרגיש שהוא לא מבין מילה ו”תשש כוחו”. בסיפור זה מבטא התלמוד הכרה בריבוי החדשנויות של מסורות מאוחרות יותר. משה נרגע רק כשאחד התלמידים תוהה “רבי, מניין לך?” ור’ עקיבא משיב שזו “הלכה למשה מסיני”.^[8] משה מבין את המסר העמוק יותר: חז”ל בעצם מושכים וממשיכים את תורת משה על פני תקופות מאוחרות יותר. לחלקי התורה שכונסו בהמשך המסע ההיסטורי יש סמכות שווה לזו של התורה שבכתב ויש לחלוק להם מידה שווה כבוד.

חז”ל עומדים על דעתם שתהליך ההתגלות בהר סיני אינו חדל לעולם. התיאור התלמודי האולטימטיבי להתגלות המתמשכת מימי מתן תורה היא: “אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני”.^[9]

אך אם מתמקדים רק בהתגלות עלולים להחמיץ את המשמעות הרחבה יותר של ההתרחשות בסיני. בהר סיני בני ישראל, כעם אחד, באים עם אלוהים בברית של תיקון עולם – מחויבות שעיצבה את אופיה של היהדות במשך דורי דורות. במעמד הר סיני הוגדרה משימת העל של היהדות, זו שעומדת בבסיס ייחודיותו ונבחרותו בעולם. לידתה של ברית לאומית היא הסיבה שהר סיני הוא בעל מעמד כה מרכזי במסורת היהודית.

בסקירת התקופה שקדמה להתגלות האלוהית, מסמנת פרשתנו את מה שאמור להתחולל במעמד הר סיני עצמו. אלוהים אומר: “אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי–וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים…” (שמות יט, 5-4) ומהי שליחותו של עם הברית המיוחד הזה? “וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ” (שמות יט, 6)

בתוך עם ישראל, הכהנים משמשים צינור בין האדם לאלוהים. הם מלמדים את העם “תורת אמת”^[10] שבזכותה ניתן “לְהַבְדִּיל, בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר”^[11] ובין קודש לחול, וכיצד לתרגם את ממלכת החול (מצב שבו השכינה מוסווית ונסתרת בשל נוכחות המוות) לממלכת קודש (כשהשכינה נוכחת באופן ברור. זהו המרחב שבו החיים הם דומיננטיים). הכהנים שמקדישים את חייהם לעבודת ה’ – כולל הקפדה על נקיון כפיים וטוהר הלב^[12] – שואפים ליצור מיני-עולם אידיאלי שישמש הטרמה לעולם עתידי מתוקן. בדומה לכך, בשלמותם הגופנית מגלמים הכהנים בעצמם את הדרך ליצירת עולם מושלם שבו מתגברים על מחלות ופגעים אחרים.^[13] הקביעה שבני ישראל יהיו “ממלכת כהנים” משמעותה לאום שלם הנושא בתפקידים אלה כלפי כלל האנושות. “גוי קדוש” – בני ישראל כחברה יגלמו ויהוו דוגמה אישית לעם שמתקיים בממלכה של קדושה הנשלטת בידי ערכים של חיים וצדק. שוב, המטרה היא שכל העולם ילמד את המודל וייצור אותו באופן רחב היקף.

פרשת משפטים, שאותה נקרא בשבוע הבא, מוכיחה כי הפעילות העיקרית של העם בשארית הזמן שבו שהו בסיני הייתה הצטרפות לברית,^[14] בלימוד ותכנון האופן שבו מיישמים את הנחיותיה בכל תחומי החיים.^[15] משה מקריא לעם ישראל את ספר הברית^[16] ולמעשה מגדיר את ההתנהגויות ודרכי החיים שבני ישראל ייקחו על עצמם אם ייכנסו בברית. ספר הברית מבהיר לנו שבני ישראל התבקשו להקדיש את כל חייהם, ולא רק לבצע מעשה אחד או שניים. זה היה רגע האמת. והעם ענה כאחד “כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע” (שמות כ”ד, 7). קודם הם עונים “נעשה” ומביעים בכך קבלה בלתי מסוייגת עוד בטרם נחשפו לכל פרטי החוזה. התלמוד מתרגש עד עמקי נשמתו מתגובתם.^[17] קבלה מוחלטת משקפת אמון מוחלט ותשובתם היא ביטוי לאהבה בלתי מותנית. יהיו אשר יהיו הקשיים והבעיות בהמשך – לנו זה לא משנה, אנו מתחייבים לברית, ונתמודד עם כל מה שיגיע בעתיד.

איך אדם יכול להתחייב להקדיש את חייו.ה ולקבל על עצמו.ה את עול השותפות בלי לדעת במה הדבר כרוך? חז”ל שותלים את הספקות הלגיטימיים הללו בפה של “מין כופר”.^[18] כיצד מסוגלים בני ישראל להתחייב בחייהם בלי לדעת את כל פרטי העסקה ולשאול את עצמם אם יצליחו לעמוד בדרישות הגבוהות של הברית? מנקודת מבט של החיים אחרי השואה, השאלה האמתית היא מדוע לא בדקו היהודים אם הם – או כל עם אחר – יהיו מסוגלים להתמודד עם הבדידות, הרדיפה, השנאה והאלימות שהעולם הסב להם לאורך ההיסטוריה מתוקף היותם נושאי הברית. אולי מוטב היה לו ביררו בני ישראל מלכתחילה את הסיכונים והמחיר שישלמו בעד הכניסה בברית של שותפות עם אלוהים?

התשובה ברורה: בני ישראל קיבלו על עצמם את המחויבות בלי לעשות חשבונות, כשהם מונעים מתשוקה אינסופית שהיא בת לוויה של אהבה בלתי מותנית. נתעלם לרגע מהכישלונות, הרגרסיות והקטנוניות שהפגינו בני ישראל בהמשך. באותו זמן, במעמד הר סיני, הם היו מאוהבים עד כלות ולא חשבו לרגע על סכנות העתיד. הקבלה המוחלטת של עם ישראל נשאה פירות בקרב השותף האלוהי ובזכותה התגברו על מכשולים לאורך המסע ההיסטורי. הנביא ירמיהו מתייחס למחויבות הטוטאלית כשהוא מרגיע את בני ישראל שאלוהים לעולם לא יפקיר אותם ואת הברית למרות שהוא סולד ממעשיהם הרעים ולמרות שאיפשר את חורבן הבית: “זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ–לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה”.^[19]

אם כן, מעמד הר סיני הוא בעת ובעונה אחת מאורע של התגלות ולידתה של ברית אהבה. למעשה, אלו הם שני צדדים של אותו המטבע. כאשר מבינים כי מעמד הר סיני הוא קו הזינוק למסע ברית לעבר תיקון עולם, כי אז מקבלת ההתגלות המתמשכת מסיני משמעות חדשה ושיקולים מציאותיים שיש לקחת בחשבון. כשמיישמים את העקרונות המנחים לאורך המסע, מוסיפים טקסים ופרטים המשחזרים אירועים עתיקים וחדשים, מגלים פרשנויות חדשות למקורות היהודיים או שואפים לחיים טובים יותר על בסיס מודלים שירשנו – כולם ייצוגים מובהקים של ההתגלות בסיני – הרי שההתגלות משתחזרת בדרכה אל המימוש המתמשך של הברית. ההתפתחות החדשה נראית אולי כחידוש או שינוי, אך למעשה היא המשך קיומה של הברית ומימושה. זוהי האמת העמוקה והפרדוקסלית בדברי חז”ל “אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש לפני רבו כבר נאמר [כלומר, התגלה באופן מרומז] למשה בסיני”.^[20]

^[1] שמות י”ט, 2-1.

^[2] שם, 19-16.

^[3] ברבים מכתביו מתאר יעקב (Jacob) ניוזנר את היהדות הרבנית כיהדות של “שתי תורות” (תורה שבכתב ותורה שבעל פה). לעתים הפרשנות שמעניקה התורה שבעל פה עשויה אפילו לשנות את הפשט בתורה שבכתב. כך אירע, למשל, בהוראת הציווי “עין תחת עין”, שמשמעותו המילולית היא עקירת עין כנגד עקירת עין. הפרשנות החז”לית לציווי בשמות כ”א, 24 היא: “עין תחת עין – ממון”, כלומר פיצוי כספי שווה ערך לאיבר שנפגע ולא נקמה פיזית (בבא קמא פד, ע”א). במסורת היהדות הרבנית הפרשנות החז”לית גוברת על הפשט המקראי.

^[4] טקסט הליבה של התלמוד, שמביא את עמדות חז”ל ואמרותיהם על הֲלָכוֹת והִלְכוֹת התורה.

^[5] התנ”ך מכיל את חמשת חומשי תורה, נביאים וכתובים (תהלים וכדו’).

^[6] פרשנויות, ניתוחים, יישומים והרחבות של חז”ל על המשנה.

^[7] מסכת ברכות ה, ע”א. במקומות אחרים הגמרא מוסיפה לרשימת המקורות שניתנו בסיני טקסטים אגדתיים (חלקים בתלמוד שאינם עוסקים בהלכה), ומדרשיים. לדיון על המקורות המשתנים של ספרות חכמים, ר’ Martin Jaffee, Torah in the Mouth.

^[8] מסכת מנחות כ”ט ע”ב.

^[9] ירושלמי פאה ב הלכה ד.

^[10] מלאכי ב, 6.

^[11] ויקרא י”א, 47.

^[12] תהלים כ”ד, 4.

^[13] להרחבה נוספת ברוב הנושאים שהוזכרו לעיל ר’ יעקב מילגרום, ויקרא – ספר הפולחן והמוסר, מוסד ביאליק: 2014; ר’ גם חיבורו של שי הלד על פרשת פקודי “Building a Home for God” מתוך ספרו The Heart of Torah, ובאתר של מכון הדר כאן.

^[14] שמות כ”ה.

^[15] ר’ שמות כ”א-כ”ד.

^[16] בפרשנות המסורתית ספר הברית מכיל את הלכות התורה כפי שתוארו בפרקים כא-כד (ובמקורות אחרים) אשר מכסים את כל תחומי החיים. כולם ניתנו בסיני. בשבוע הבא ארחיב עוד על חיי הברית.

^[17] מסכת שבת פח, ע”א.

^[18] שם, ע”ב.

^[19] ירמיהו ב, 2.

^[20] ר’ חידושי הר”ן על ערובין ט”ז ע”ב.