פרשת וזאת הברכה מהווה הזדמנות לעיון מחודש בתורה: התורה כמושא, התורה כמורה, התורה כישות בלתי נפרדת מהווית החיים היהודים ומהקשר שבין אלוהים לאדם.
התורה, על מחזוריות קריאתה, גם מזמינה אותנו, אותי ואתכם קוראיי היקרים, לעיין בשנה האחרונה של כתיבת דברי תורה שבועיים. שימחתם אותי מאוד באוזן הקשבת ובלב המבין שאיתם ליוויתם את כתיבתי, בתגובות מסוגים שונים: מהצעות לקריאות חולקות ועד לתוספות ותודות.
בקוראי אותה השנה, נפרסה לפניי התורה במלא הדרה, עוצמתה וחכמתה באופן חדש. אציין שלושה דברים אשר התבהרו, התחדדות ועלו מקריאת הפרשה בשנה אחרונה זו, ומתוך מחויבות גם אליכם:
ראשית, מצאתי שרעיונות גדולים, ומסרים משמעותיים חבויים לא פעם במילה זו או אחרת, בצמד מילים, בפסוק מפתח. כלומר, פעמים רבות עיון מדוקדק בפרט זה או אחר מוליד פרי עשיר. לא פעם, במסע זה שמין הפסוק הבודד, או מילת המפתח, אל פיענוח דבר התורה, הנחו וליוו אותי חז"ל – קוראים מיומנים, רגישים ואמיצים. כך למשל בעיון במילה 'זקן' בתיאורו של אברהם 'ואברהם זקן בא בימים' (בראשית כד, א') אשר מלמדת אותנו אודות זקנה בכלל,1 כך גם בתובנות שעולות אודות נתינה מן המילה 'תרומתי' שבפרשת תרומה,2
ועוד.
קריאת התורה הופכת לכן מיד לפרויקט פרשני. נראה כי היא עצמה מודעת לכך והתורה עצמה לכן עסוקה גם בפרשנותה, ובמקביל, גם מציבה תמרורי הכוונה עבורנו, התרים בין פסוקיה אחר משמעויותיה.
שנית, נוכחתי שוב כי התורה אמנם מדברת אלינו במילותיה, אם כי לא פחות מכך, גם בשתיקותיה. שתיקות מעידות שיש בה בתורה מעבר לכתב המבטא אותה, כי גם התורה שבכתב, היא בעצם תמיד גם תורה שבעל פה.
שתיקות גם הן דורשות פרשנות. בפרשתנו, מהדהדת שתיקה כזו בדמות העדרו של שבט שמעון מברכותיו של משה. פרשנים רבים עסקו בשאלת החסר הזה, וקצרה יריעתנו מלהכיל עיון מדוקדק בו, אולם אני סבורה שאפשר וצריך לראות בו אב-טיפוס לסוגי חסרים שונים, שהם כולם דרישות והזדמנויות לפרשנות: בין אם נשאל מה אמר קין להבל או מה חשבה ועשתה שרה בזמן עקידת יצחק, ובין אם נשאל על אודות הלכות מדינה או פמיניזם – התורה על שתיקותיה אומרת 'דרשני'!
מצאתי שלישית, שמפתח עקבי לעיון בתורה הוא עמידה על ממדי הקשר שבין אלוהים לאדם, שנפרסים בה. בתורה נגלה לנו אל, שהוא בראש ובראשונה דינמי: פגיע, מורכב, רגיש הן ביחס אליו והן ביחס אל ברואיו (בלא שהללו תבואנה האחת על חשבון השנייה), והוא גם אל דורש אשר תמצית דרישותיו היא שימת לב לצלם האלוהים שבאדם.
הקשר הנפרס בתורה בין אלוהים לבני האדם הוא מפתח לא רק להבנת אפשרות הקשר התמידית שבין אלוהים לאדם, אלא גם מפתח לקשר שבין אדם לחברו; ומהווה מפת דרכים גם לעיצובו של מארג חברתי רחב.
פרשתנו שבה ומגלה טפח מהאופן בו ניגש האלוהים אל בני האדם. ברכתו של משה נפתחת בתיאור מקורות מגוונים שמהם מגיע, ואופנים שונים שבהם נמצא האלוהים, בקשר עם ישראל ואולי עם בני האדם ככלל:
דברים לג, ב'
"וַיֹּאמַ֗ר ה' מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִֽימִינ֕וֹ אשדת אֵ֥שׁ דָּ֖ת לָֽמוֹ:"
הפסוקים מתארים את האלוהים מגיע בצורות שונות: בא, זרח, הופיע ואתה, וממקומות שונים: מסיני, משעיר, מהר פארן, ואולי אף ממקום או באופן בעל אופי ניסי יותר, כאשר הוא בא מ'רבבות קודש'. 'סיני' פה איננו מקום מתן התורה, היעד שאליו מגיע אלוהים על מנת לתת את התורה לבני האדם, אלא דווקא מקום מוצאו של האלוהים.
שוב ישנה עדות למודעות הניכרת בתורה, מודעות אל צלם האלוהים שבבני האדם, שהם יצורים שונים, מגוונים, מורכבים ונבדלים. התורה מצידה היא רבת פנים. שתי העובדות הללו מזינות זו את זו, ומתקיימות במקביל – וכך התורה מבטאת, ולעיתים מהווה, את הקשר שבין אלוהים לכל אדם.
הדרשן בספרי על דברים רואה בתיאורם של הפסוקים הפותחים את 'ואת הברכה' את תיאורם של הרבגוניות והרב-קוליות, המתקיימות באלוהים מחד ובתורה מאידך:
ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמג
ויאמר ה' מסיני בא, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא מרוח אחת נגלה אלא מארבע רוחות שנאמר ויאמר ה' מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן, ואיזו היא רוח רביעית (חבקוק ג ג) "אלוה מתימן יבא".
דבר אחר כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד אמר להם אלא בארבעה לשונות שנאמר ויאמר ה' מסיני בא זה לשון עברי וזרח משעיר למו זה לשון רומי הופיע מהר פארן זה לשון ערבי ואתה מרבבות קדש זה לשון ארמי.
דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא, כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות
לפי פרשנות זו אלוהים מגיע ממקומות שונים, ממקורות שונים, מדבר בשפות שונות, בקולות שונים, בצורות מגוונות, וכך גם אל נמענים שונים ומגוונים. ריבוי פנים מתבטא לא רק בקולות השונים של אלוהים ובשפות השונות של דיבורו, בתורה ובכלל, אלא גם בהכרה בייחודיותם, בנבדלותם, של בני האדם. משה מדגים הכרה זו בברכותיו, בהן הוא פונה לעיסוק בייחודו של כל שבט ושבט. הברכה לכל שבט מנוסחת על פי רוב בלשון יחיד, ומתייחסת לממד ייחודי לו: תכונה, מקום, אופי וכדומה:
דברים לג, ו' – ח'
ויאמר ה' מסיני בא, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא מרוח אחת נגלה אלא מארבע רוחות שנאמר ויאמ"יחי ראובן ואל ימת…וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה…ללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך…"
המפגש בין ריבוי הפנים של התורה, עם ייחודיותו של כל אדם ואדם, הוא גם המאפשר לאנשים שונים לראות בתורה קולות שונים. ברוח זו, אני מזמינה אתכם להמשיך ולקרוא את דברי התורה של מכון הדר, שייכתבו בשנה הקרובה על ידי ראש בית המדרש שלנו, דינה וויס אשר תצרף את קולה וידיעותיה למשימה זו.
לקראת סיום, אני רוצה להודות מקרב לב לעמיתי במכון הדר, על ההזמנה וההזדמנות לכתוב את דברי התורה השנה. אתם רוח גבית תומכת, מעודדת, מחויבת ולמדנית. באופן מיוחד לרב אלי קונפר, נשיא ו- CEO אשר תמיכתו ועידדודו לא יסולאו בפז ולרב איתן טוקר, נשיא וראש ישיבה, אשר העביר לי את שרביט הכתיבה השנה. בנוסף, וכמו שכתבתי בשורות הפתיחה, הישיבה לקרוא בתורה מתוך שיחה פתוחה עם קהל נמענים, העניקה לקריאה הזו תיבת תהודה עשירה, עדשות רבות לקרוא דרכן. היה לי לכבוד ולעונג לעמוד במוקדו של הפרויקט הזה השנה.
תודות מיוחדות מגיעות לאנה לאה ברשטיין סמפסון וירמיהו טביק על הוצאתם של הדברים מן הכתב אל העולם שמעבר למחשב שלי, לדינה וויס, שרה טובה ברודי, שירה קדרי, שיפי ויגודה ואורי גורדון שהיו מן הקוראים הקבועים והנאמנים, הערותיכם ותרגומכם העמיקו את לימוד התורה שלי ויצרו פרי בהיר יותר, נהיר יותר ונגיש יותר.
גמר חתימה טובה וחג שמח
