בצלאל הוא מדמויות המפתח בפרשותינו. במסכת ברכות ישנה סוגיה תלמודית קצרה העוסקת בבצלאל בן אורי. קריאה בה מעלה תפיסות שונות ביחס לאופן היבחרותה של הנהגה והגדרת מאפייניה. בשורות הבאות אציע שהדיון בדגם המנהיגות המיוצג ע"י בצלאל דווקא בסיומו של ספר שמות, מהווה צעד נוסף של התרחקות ממצרים, פסיעה ממציאות הנהגתו של משה, איש האלוהים, אל עבר אפשרות של מנהיגות אנושית מזן אחר.

בקריאה ראשונית בונה הסוגיה מגדל בן שלוש קומות, לפיו מייצג בצלאל 'פרנס', מנהיג בעל שלוש מעלות שונות. כך, הוא נבחר הן על ידי האלוהים:

ברכות נה עמוד א

אמר רבי יוחנן: שלשה דברים מכריז עליהם הקדוש ברוך הוא בעצמו, ואלו הן: רעב, ושובע, ופרנס טוב… פרנס טוב – דכתיב: "וידבר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל" וגו'

והן על ידי העם:

אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור

בנוסף, מתואר הוא כחכם:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא

אולם, עיון מחודש בסוגיה מציע שלפנינו שתי מחלוקות, העוסקות במיקוד גדולתו של בצלאל ובעצם מעלות שתי שאלות על אודות זכאותו  להנהיג: ראשית, האם נבחר בצלאל על ידי אלוהים או על ידי העם, ושנית, האם נמדדת חכמתו בכוח הנבואה שבה, כלומר במידה שבה דבק בצלאל בתכנית אלוהית וידועה מראש או דווקא נמדדת חכמתו ביצירתיות וביכולת השינוי שיש בה ביחס לתכנית המוצגת לפני בצלאל (במקרה של פרשתנו תכנית המוצגת לפניו על ידי משה).

מי בחר בבצלאל או כיצד מאתרים פרנס ראוי לציבור?

במילונו מגדיר בן יהודה את המילה פרנס כך: "סוכן, זן ומכלכל" (מילון בן יהודה, ערך 'פרנס'). בלועזית משתמש הוא במילה administrator ומדגיש בעצם את משמעות החלוקה והנתינה הטמונה במילה. מעבר לכך מוסיף בן יהודה מרחב משמעות נוסף במילונו ומסביר שפרנס הוא גם: "גבאי, מנהיג, ראש העדה". בצלאל המוצג בפרשתנו לפני העם,¹ מוצג בספרות חכמים כדוגמא בסיסית לפרנס:

"אמר רבי יוחנן: שלשה דברים מכריז עליהם הקדוש ברוך הוא בעצמו, ואלו הן: רעב, ושובע, ופרנס טוב… פרנס טוב – דכתיב: "וידבר ה' אל משה לאמר: ראה קראתי בשם בצלאל וגו' (שמות לא, א'-ב')." את המטען הכלכלי-חלוקתי שמייחסת המילה 'פרנס' לתפקידו של בצלאל ניתן להבין לאור סמיכות הפרשיות שבין הבחירה בבצלאל: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה" (שמות לא, א'-ג') לבין הציווי לאיסוף מחצית השקל (אמצע פרק ל בשמות). כלומר, הדרשן לא מבין את הבחירה בבצלאל רק על בסיס דעתו ויכולתו במלאכה, כפי שאפשר היה לשער מלשון הפשט, אלא שהוא גם מחבר אותה למה שתואר קודם לכן בפסוקים: הציווי על מחצית השקל, או איסוף התרומה לקראת בניין המשכן.

המימרא² בפי ר' יוחנן, עם זאת, איננה עסוקה בהגדרת בצלאל כפרנס אלא באופן בחירתו ככזה. ר' יוחנן מוצג כלומד מן הפסוקים את מעורבותו הישירה של האלוהים בבחירתם של פרנסים.

מיד אחרי ר' יוחנן מוצגת מימרא, נוספת: "אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור". בשם ר' יצחק נאמר שעל הפרנס, בתור מנהיג, להיות נבחר ציבור. גם הוא סומך את דבריו על מקרה בצלאל:

שנאמר: "ראו קרא ה' בשם בצלאל (שמות לה, ל') אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: ריבונו של עולם, אם לפניך הגון – לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון – לפנינו לא כל שכן?

שני האמוראים חלוקים זה על זה,³ומציגים תפיסות שונות על אודות האופן שבו ראוי שייבחר פרנס על הציבור. בעוד ר' יוחנן דבק בתפיסה של בחירה אלוהית, ר' יצחק מציע מודל אחר להנהגה, הנהגה של נבחרי העם. לפי קריאה זו של ר' יצחק, מתעצם הקול האנושי בבחירה בהנהגתו של בצלאל ושל פרנסים בכלל. יתרה מזו, הדרישה האלוהית היא למעורבות וגושפנקה אנושיות. 

חכמת בצלאל: נבואה או אומנות?

בהמשך הסוגיה מופיעה מימרא שלישית. זו עוסקת בהגדרת חכמתו של בצלאל:
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא

ניתן לקרא אמירה זו כאפשרות שלישית ונבדלת  משתי האפשרויות הקודמות: בצלאל מייצג מודל הנהגתי שאינו נטוע לא בבחירה אלוהית ולא בבחירה אנושית אלא בבחירה 'בזכות', בזכות יכולת אישית. בלשון מודרנית נאמר אולי, שלפי תפיסה זו בצלאל הוא פקיד – לא נבחר ציבור ולא איש קודש. פקיד הממונה על בסיס יכולותיו, כישוריו וחכמתו.

ואכן, הסוגיה פונה להדגים את חכמתו הייחודית של בצלאל:

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם – אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה – להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת!

ניתן להבין את המדרש שלפנינו בשתי צורות שונות, נבדלות וחלוקות: לפי הראשונה, גדולתו של בצלאל מתבטאת בכך שהוא כיוון לדעת הגדול, דעתו של האלוהים. כמעין נביא, המתקיים 'בצל אל', הבין בצלאל מהן למעשה הנחיותיו של האל. אולם, לפי הקריאה השנייה, גדולתו של בצלאל היא ביכולתו לחשוב באופן ביקורתי על ההנחיות שמוצבות לפניו. הוא מגיב באופן הגיוני ויצירתי להנחיות שנותן לו משה ובוחר שלא ללכת בעקבותיהן. שתי הקריאות למעשה מעלות את השאלה האם גדולתו של בצלאל היא בהיותו מעין נביא, או לחילופין בהיותו אומן מיומן, ומתוך כך מן היצירתיות הנובעת מן השכל הישר והביקורתי שהוא מפעיל?

סיום ספר שמות בתנועה אל עבר ריבונות אנושית

העמדת מחלוקות אלו על דמות ראשית המופיעה בסוף ספר שמות, מעלה את הסברה שלפנינו צעד נוסף בהתרחקות מעבדות מצרים ומההיערכויות החברתיות הכרוכות בה. פסיעה נוספת ממציאות בה מהווה האל את מקור הריבונות היחיד, הבוחר בהתאם לכך את המנהיג, כפי שבחר, למשל, את משה, איש האלוהים, נביאו. אולי ניתן לראות בכך תנועה, המדורבנת על ידי האל, אל עבר בחירה אנושית בהנהגה, הנהגה שכוחה בחשיבה ביקורתית ויצירתיות, גם אל מול ביטויי הקול האלוהי.

1. בפרשת תצוה מוצג בצלאל על ידי האלוהים לפני משה (שמות לא, א'-ה'), ובפרשת ויקהל מוצג הוא על ידי משה לפני העם (שמות לה, ל'-ל"ג). [↩]
2. אמירה אמוראית של חכם מחכמי התלמוד. [↩]
3. אף שכאמור לעיל ניתן לקרא את הסוגיה באופן הרמוני יותר, לפיו בסוגיה התלמודית בברכות מוצגים דבריו של ר' יצחק כהמשך לדבריו של ר' יוחנן, ויחד הם בונים תמונה לפיה בצלאל הוא דוגמא למנהיג הנבחר על ידי האלוהים ומקבל גושפנקה הכרחית גם של מנהיגי וחברי העם. [↩]