אור צח ופשוט / ר' אברהם יצחק ענתבי

אוֹר צַח וּפָשׁוּט עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת

לְךָ דּוּמִיָּה יַחְדְּלוּן הַקּוֹלוֹת

אֵין אֹמֶר וּדְבָרִים אֵין דּוֹרְשִׁים תְּחִלּוֹת

מִי יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלּוֹת יְיָ

[…]

יָהּ הַחֲזֵר עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ

מַלְכוּת בֵּית דָּוִד כְּבָרִאשׁוֹנָה

קַבֵּץ נִדָּחַי מִכָּל עֵבֶר וּפִנָּה

אָז אָשִׁיר הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיְיָ

לטקסט המלא של הפיוט לחצו כאן

נדב כהן, בוגר קדמה תשע"ו, מספר על הטקסט שבחר:

חנוכה ידוע גם בשם "חג האורים". בחנוכה אנחנו מציינים לא רק את העובדה ההיסטורית של מלחמת החשמונאים, אלא גם את התופעה הטבעית של התארכות לילות החורף והציפייה להתארכות החוזרת של שעות האור. לכן הפיוט הזה, אשר נאמר בסיומה של שירת הבקשות של יהדות חלב וספרד-ירושלים, בשעות המופלאות של עליית האור, ואשר נושאו הוא האור, נראה לי מתאים גם לחנוכה, חג האור. האור בפיוט הוא גם דימוי להתגלות האלוהית: "אור צח ופשוט עילת כל העילות". ברגע הראשון של ההתגלות האדם מוצף באור ולא מסוגל להוציא הגה מפיו: "לך דומיה יחדלון הקולות". אבל בסופה של ההתגלות, כמו שמוכר לנו מספרות ההיכלות, פיו של חווה ההתגלות מלא שירה, כפי שאומרת השורה האחרונה בפיוט: "אז אשיר השירה הזאת לה'".