פרשת נח מזמנת עיון מהותי ביחסים שבין החברה לפרט. פתיחת הפרשה מציבה שאלה בדבר התפקיד שלנו כשאנחנו חיים בחברה רעה. כיצד עלינו להתנהל כשמסביב המערכות מושחתות, המנהיגים לא מונחים על ידי הערכים שבהם אנו מאמינים, והרבה יחידים חלוקים עלינו בתפיסה של מהו הטוב, הנכון והישר? זו שאלה חברתית, פוליטית, מוסרית, אישית ודתית. זו שאלה שהתשובה לה משתנה מרגע לרגע, מאדם לאדם, ומשתנה במצבים שונים.
פרשת השבוע מבקשת מאיתנו לתהות אודות בחירותיו של אדם אחד: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו:ט). נח הוא למעשה האדם הראשון שמצא עצמו במתח מול הסביבה שלו, ומתוך שכך סיפורו מהווה עיון תורני בסיסי בשאלת היחסים שבין יחיד לחברה.
התורה מספרת שנח היה איש צדיק ותמים, בתוך דור שלא היה כזה:
וַיַּרְא ה׳ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכׇל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כׇּל־הַיּוֹם׃ … נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת־הָאֱלֹקים הִתְהַלֶּךְ־נֹחַ׃ וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס׃ … כִּי־הִשְׁחִית כׇּל־בָּשָׂר אֶת־דַּרְכּוֹ עַל־הָאָרֶץ׃(בראשית ו: ה-יב).
נח מתואר ביחס לבני דורו: "בְּדֹרֹתָיו". דרך פרשנויות שונות של המילה, אציע עיון במהות יחסיו עם בני זמנו ובטיבם של יחסים אלו: האם אלו יחסי עימות או דיאלוג? יחסי שלילה או קשר? האם התנהלותו היא כזו על אף בני דורו או מתוך התייחסות אליהם? ומה יכולים אנו ללמוד על האפשרויות העומדות לפתחו של הפרט ביחסיו עם החברה בכלל, וחברה שלדעתו מתנהלת בעוול ורקבון בפרט?
א. בדורותיו – כאחד האדם
מיהו נח, אותו יחיד הניצב מול אנשי תקופתו? על אף קולם המשבח של הפסוקים, המדרשים מורכבים ביחסם אל נח, וחלקם מפחית בערכו. מדרש קצר הנמצא בבבלי מסביר שנח לא היה יוצא מן הכלל, אלא היה אדם מן השורה, עד כדי כך שנגזר גורלו כשאר בני דורו: "תנא דבי ר' ישמעאל: אף על נח נחתך גזר דין" (בבלי סנהדרין קח עא). מדרש זה אולי מבוסס על פרשנות המילה 'בדורותיו' המתפרשת: יחד עם בני דורו, בקרב דורותיו.
שתי משמעויות למדרש קצר זה: ראשית, שנח הוא כאחד האדם בדורו. כך מובהר במדרש שהשאלה כיצד עלי, ישות אחת אינדיבידואלית, לנהוג ביחס לחברה שסביבי, היא שאלה מהותית שאיננה חלה רק על מנהיגים או אנשי מופת. אין ישות אנושית שיכולה לחמוק משאלה זו, עליה להישאל בפי כל.
משמעות שנייה קשורה בבחירה. לפי המדרש, על נח נגזר הדין כשאר בני דורו. כשאנחנו חיים בדור של עושק וחורבן הארץ אנו עשויים להרגיש שאין בידינו לעצור את הרע, ולא עוד אלא שנגזר עלינו להיות חלק ממערכת מושחתת. המדרש מבהיר שאין בידי חוסר האונים ואין בידי חוסר ההשפעה לשחרר את האדם מבחירה. גם כאשר אני מרגישה שהמציאות נכפית עלי ואני חסרת השפעה, גם אם נגזר עלי הגורל של בני דורי, עלי לבחון את יחסי עם החברה שסביבי, ויש לי בחירה, אף אם אני מרגישה שחירותי ויכולותיי מוגבלות.
ב. בדורותיו – בבדידות
קול אחר ויסודי בפרשנות הפסוקים מציעה שצדיקותו של נח התבטאה בהתנהגותו וכוונותיו בעודו חי בקרבו של דור מרושע, העושה עוולות, מתעמר ופועל באופן שהארץ נרקבת. כלומר, מהות התנהגותו של נח היא שהוא מתנהג אחרת. הרמב"ן על אתר, למשל, מסביר:
"שֶׁהוּא אִישׁ צַדִּיק, כִּי אֵינֶנּוּ אִישׁ חָמָס וּמַשְׁחִית דַּרְכּוֹ כִּבְנֵי דּוֹרוֹ הַחַיָּבִים, … וְהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּחַר הַשֵּׁם אוֹ אֲשֶׁר יוֹרֶה אוֹתוֹ" (רמב"ן על בראשית ו:ט).
הרמב"ן מדגיש שהבחירה של נח כפולה: ראשית הוא בוחר לא להיות כבני דורו, צדיק בניגוד ל'דורותיו'. שנית, הוא נוהג בטוב, בוחר באמת מידה בה הוא דבק – דרך ה'.
הרמב"ן ממשיך בפירושו על הפסוק ומעיר הערה נוגעת ללב אודות החוויה הקיומית של נח. הוא מבין את המילה 'בְּדוֹרוֹתָיו' כמתייחסת למהות חווית חייו של נח:
"וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי לְפִי הַפְּשָׁט כִּי טַעְמוֹ לוֹמַר שֶׁהוּא לְבַדּוֹ הַצַּדִּיק בַּדּוֹרוֹת הָהֵם, אֵין בְּדוֹרוֹתָיו צַדִּיק וְלֹא תָּמִים זוּלָתוֹ … וְאֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ בִּלְתּוֹ".
הרמב"ן מתמקד בחוויה של נח, ומסביר שכאשר הנורמה היא אלימות, שחיתות והשחתה, אז בודד לעשות טוב. הוא רואה את האחרות של נח בכך שבקרב 'דורותיו', היה יחיד הדורש מעצמו לדבוק באמות מידה ובערכים שונים מהחברה שסביבו.
ג. בדורותיו – מוכיח ואומר…
קול נוסף במדרש מדמיין שנח נע בקרב בני דורו, ומנסה להשפיע על החברה שלו לפעול ולנהוג בצדיקות, ביושר ובטוב. הוא מנסה לדבר אליהם בדרכים שונות: מוכיח אותם במאמץ שיחזרו בתשובה, אומר להם דברים קשים, מאיים. המשותף לקולות אלה הוא שהם כולם מספרים שנח היה בשיחה עם אנשי דורו:
"דרש ר' יוסי מן קסרי: … שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואומר להם: עשו תשובה, ואם לאו הקדוש ברוך הוא מביא עליכם את המבול… שהיה נח הצדיק מוכיח אותם, ואמר להם דברים שהם קשים כלפידים, והיו מבזין אותו. אמרו לו: זקן, תיבה זו למה? אמר להם: הקדוש ברוך הוא מביא עליכם את המבול." (בבלי סנהדרין, קח ע"א)
ר' יוסי מקסרי מתאר את נח במסע שכנוע – הוא משתמש באמצעים שונים, אולם מטרתו אחת: לגרום לבני דורו לשנות את מה שהתורה מתארת כרע, חמס ומעשים המובילים להשחתת הארץ. ייתכן שר' יוסי מקסרי לא מסתפק בהבנה הפרשנית לפיה נח בוחר בהתנהגות ישרה ומעצימת חיים בעצמו, ולא מסתפק בבדידות שבעשיית טוב. ייתכן שהוא סובר שעל מנת להיות "צדיק תמים בדורותיו" יש צורך ביותר, בעשייה גם כלפי הדור, תוך יחסים עם החברה בה חיים, יחסים שיש בהם חוסר קבלה ודחייה פעילה של הרע שסביב.
ד. בדורותיו – בנייה לדורות
מלבד עשיית הטוב והישר בפני עצמו, וניסיון לשכנע את בני דורו לעשות טוב, נח שקוע בעשייה נוספת משמעותית ומרכזית: הוא עסוק בבניית תיבה. מהי מהות מעשה בניית התיבה? בתורה מימד מרכזי אחד הוא ציות, ציות לאלוקים שאומר לנח לבנות תיבה. אולם ישנו מימד נוסף שכדאי לשים לב אליו: העיסוק בבניית התיבה הלוא הוא עיסוק בבניית עתיד. בניגוד להתנהגות בני דורו, נח בונה תיבה שהיא המצע לקיומו של הדור הבא.
אולי יש בכך הרמת ידיים על ההווה, השלמה עם הרע, הריקבון המוסרי וההרסנות. ואולי יש בכך ההיפך – הבנה שעל אף הדברים הללו – יוותר לו עולם הרוס, שבור, חסר ופצוע – אבל משהו יוותר – ויצטרך שיקום, ואת המאמצים שלו שם נח בבניית המצע לשיקום העתידי.
אם כן, תשובה נוספת ושונה מהותית לשאלה: איך בוחר נח להתנהג? היא שנח בוחר לא להתמקד בהווה שסביבו – לא להיות דמות לעומתית במציאות מלאת החמס וההשחתה, אלא לראות את העתיד, להכין אותו, לוודא שכאשר יהיה שינוי – יהיה עבורו מצע מוכן.
לסיכום
נח הוא האדם הראשון שצריך להכריע בשאלת היחסים שבין הפרט לחברה. בכך הוא מהווה פרדיגמה ראשונית לשאלת היחסים שבין אדם לציבור, ומזמין אותנו לחשוב על היחסים שבין היחיד לכלל. דמותו מעמידה אותנו מול השאלה: איך על אדם להתנהג בעולם בו הרבה אנשים, ולמעשה חברה שלמה, עושים רע, ועוסקים בעושק והחרבה. ראינו מגוון תשובות: גם אם מדובר בפרט שהוא כאחד האדם, בדורותיו – עליו לתהות אודות התנהלות החברה ולשאול עצמו איך עליו אישית לנהוג, באיזה משלב התנהגותי וערכי לבחור. ראינו שזו בחירה קיומית שעשויה להוביל לבדידות. ראינו שעומדת בפני הפרט הבחירה אם לנסות לשנות את התנהלותם של בני דורו. ולבסוף ראינו שקיימת האפשרות להתמקד בעתיד – תוך ויתור מסוים על הווה.
תשובות שונות אלו מתקיימות בתקופות ובנסיבות מסוימות כחלופות, לעיתים הן אפשרויות שניתן לבחור בכמה מהן במקביל. כך או כך, תפקידן העיקרי יהיה לטעון: על אף תחושת חוסר אונים אל מול חברה שהתנועה שלה היא רוע, השחתה או ריקבון מוסרי הרסני, הרי שקיימות אפשרויות. בבחינת: "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" (משנה אבות ב טז).
