נחמה אחרת
חודש אלול מסמן את תחילתו של תהליך המוביל אותנו אל עבר הימים הנוראים.
אבל האמת היא שכבר בתחילת אלול אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך. לפחות מימי הביניים בצרפת, הרצף של ההפטרות שאנו קוראים בבית הכנסת בשבתות, מי"ז בתמוז ועד יום הכיפורים, נתפס כמייצג תהליך ארוך המחולק לשלוש תקופות:
א. פורענות — ההפטרות של שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב.
ב. נחמה — שבעת השבועות שבין תשעה באב לשבת שלפני השבת האחרונה בחודש אלול.
ג. תשובה — בשבת שלפני ראש השנה ובשבת שלפני יום הכיפורים.
ראש חודש אלול, אם כן, נמצא בעיצומן של שבע דנחמתא, "שבע [הפטרות] של נחמה" – בעיצומו של תהליך הנחמה של עם ישראל.
קל להבין את הצורך בנחמה לאחר תשעה באב. אבל העובדה שתקופת הנחמה ממשיכה אל תוך חודש אלול מעלה שאלה: מהו היחס בין אלול כזמן של תשובה, חודש של רחמים וסליחות, לבין מקומו בתוך תקופת הנחמה? הרי אלול מביא עמו תקופה של מתח וחשש הולכים וגוברים, שלכאורה קרובה יותר לפורענות מאשר לנחמה. איזו נחמה אפשר למצוא כאשר חרב הדין תלויה ועומדת על צווארנו? כאשר עדיין לא גילינו "מי יחיה ומי ימות, מי במים ומי באש, מי בחרב ומי בחיה"?
כדי לענות על השאלה הזו, צריך לבחון מחדש את מהותה של הנחמה.
ההופעה הראשונה של השורש נ.ח.ם בתורה מגיעה בסוף פרשת בראשית, כאשר אלוהים מחליט להשמיד את בני האדם שברא בתחילת הפרשה בעקבות התנהגותם הרעה:
"וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" (בראשית ו:ו)
במשמעותה הפשוטה והראשונית, הנחמה כאן מתארת שינוי עמדה: משהו שפעם הסתכלתי עליו בצורה אחת וגיבשתי לגביו עמדה אחת, הוא עכשיו משהו שאני רואה ומרגיש כלפיו אחרת.
מובן זה של נחמה קשור מאוד לאלול: נחמה היא בעצם חרטה. במהלך אלול אנחנו מביטים לאחור על המעשים שלנו ונעשים מסוגלים לומר, כפי שאלוקים אומר על האדם: מה שעשיתי לא היה טוב. אנחנו משנים את האופן שבו הסתכלנו קודם על עצמנו ועל המעשים שלנו.
אבל בהמשך התורה המילה נחמה מקבלת משמעות אחרת – משמעות שהופכת לדומיננטית בדברי הנביאים, ובהמשך גם בעברית המודרנית:
וַיָּקֻמוּ כׇל בָּנָיו וְכׇל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו (בראשית לז:לה)
כאן הנחמה מתארת תהליך של התאוששות לאחר אסון.
מה הקשר בין שתי המשמעויות האלה של נחמה?
המפגש עם המוות יכול להטיל אותנו אל תוך ייאוש. הוא יכול לגרום לנו להרגיש שאין טעם לחיות, שהמצב הפשוט של החיים הוא עצב שאין דרך לצאת ממנו.
נחמה היא התהליך שבאמצעותו אנחנו נעשים מסוגלים לאמץ מחדש אמונה בחיים. היא היכולת לראות אפשרות לבניה מחדש אחרי האובדן והקושי.
גם כאן נחמה היא סוג של שינוי עמדה ביחס אל העולם. אבל המילה "חרטה" כבר לא מדויקת כאן. אין כאן הכאה על חטא על התנהגות או מחשבה ספציפית, אלא הרכבת משקפיים חדשות שדרכן אנחנו מסתכלים על המציאות. ההגדרה הרחבה לנחמה, זו שכוללת את שני המובנים שלה, היא שינוי פרספקטיבה.
המחשבה על אלול כזמן של נחמה מלמדת אותנו שגם התשובה יכולה וצריכה להיות יותר מרגע של חרטה. היא מזמינה אותנו לשינוי פרספקטיבה רחב יותר – שיוביל להבנה מחודשת של האחריות המוטלת על כתפינו, של מי אנחנו באמת רוצים להיות ומה התפקיד שלנו בעולם.
על פי הכרונולוגיה המשתמרת במסורת חז"ל, יש קשר נוסף בין י"ז בתמוז ליום הכיפורים: בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות; ובעשירי בתשרי, יום הכיפורים, ניתנו הלוחות השניים.
משמעות הדבר היא שהיום שבו עלה משה להר סיני בפעם השנייה והחל בהכנת הלוחות השניים היה ראש חודש אלול. כפי שאומר המדרש:
"פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים", זה היה מעשה בראש חודש אלול… וארבעים יום עשה בקבלת לוחות האחרונות, מצינו שביום הכפורים ניתנו לוחות האחרונות (פסיקתא זוטרתא שמות לד:א)
אם מסתכלים דרך הפריזמה של שבע דנחמתא, ראש חודש אלול משמש אפוא נקודת מפנה משמעותית בין שלבים שונים של הנחמה: זהו הרגע שבו, לאחר תהליך ראשוני של התאוששות מן ההלם, האדם שומע את הקריאה של אלוקים להתחיל את עבודת התיקון.
מאחורי כל התפילות והסליחות והבכי שמצפים לנו בארבעים הימים הקרובים, עומדת נקודת מוצא פשוטה – יש לנו יכולת להשפיע על הגורל שלנו, ויש לנו יכולת לתקן את העולם. הידיעה הזאת, כשלעצמה, היא נחמה.
***
הייתה לי זכות גדולה לחלוק איתכם דברי תורה לחגים במהלך השנה האחרונה. וכעת, אני מעביר את הזכות הזו לחברתי ועמיתתי, ד"ר ציביה פרנק ויגודה, ואני בטוח שתורתה העמוקה תמתיק ותרומם את כולנו.
במהלך השנה ניסיתי בכתיבתי להדגיש את הדרכים השונות שבהן החגים שלנו מזמינים אותנו לקחת אחריות – על הקהילות שלנו, על המדינה שלנו, על עבודת ה' שלנו, ואפילו על עצם החיים.
"ותשובה, ותפילה, וצדקה מעבירין את רוע הגזירה".
ההבנה שגם אם אנחנו קטנים ולא מושלמים, המעשים שלנו יכולים לעשות את כל ההבדל – שהבחירות שלנו יכולות להציל את העולם – היא המתנה היקרה ביותר שיכולתי לחלוק עמכם.
חודש טוב ושנה טובה
