הפסוקים מתארים: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם־יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" (שמות יז:ח). מניין בא עמלק? מהו ההקשר שמתוכו מתחילה המלחמה?
- פשוט בא
"וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם…" (שם). בכתוב לא מוזכר מניין בא עמלק אל מלחמתו בישראל, ואפשר שחסר זה מכוון הוא. לפעמים עמלק המאיים, הנלחם, הרע, פשוט מגיע. לכאורה בלי סיבה. אולי זה חלק מהרע שבו, שהוא מגיע בלי הקשר, בלי התראה, בלי סיבה ניכרת לעין: פשוט "וַיָּבֹא"!
- בא אל רפידים
אולם הפסוק מספק רמז להקשר מתוכו מגיע עמלק. הרמז הוא המקום בו מתרחשת המלחמה: רפידים.
הפסוקים הקודמים מספרים לנו את הקורות ברפידים:
וַיִּסְעוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל … וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם׃ וַיָּרֶב הָעָם עִם־מֹשֶׁה … וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה … מַה־תְּנַסּוּן אֶת־ה'׃ וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל־מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת־בָּנַי וְאֶת־מִקְנַי בַּצָּמָא׃ וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת־הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ׃ … וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם … וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל־רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת־ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם־אָיִן. (שמות יז:א–ז)
מקום המלחמה הוא מקום בו ישראל מנסים את ה'. הרקע להגעה של עמלק הוא ריב העם עם ה', הניסיון שמנסים ישראל את ה', ורפיונם.
הסבר מעין זה מובא במספר מדרשים למשל במדרש שכל טוב נאמר: "למה נקרא שמה רפידים? שרפו ידיהם מן המצות שנצטוו במרה ופירשו מן התורה, ולפיכך בא השונא עליהם, שאין השונא בא אלא על חטא ועל העבירה" (מדרש שכל טוב, שמות יז:א). לפי המדרש הגעתו של עמלק היא תוצאה של כשל ערכי ורוחני של בני ישראל. המדרש מציג עמדה עקרונית לפיה מלחמות ומאבקים באים על רקע של חטא. המדרש בפסיקתא דרב כהנא מספר על רפיון מסוג אחר:
אמר לוי למה היו ישראל דומין? לאחד שהיה לו בן והרכיבו על כתיפו והיה מוליכו בשוק והיה הבן רואה דבר של חפץ ואומר לאביו, קח לי זה. והוא לוקח לו, פעם ראשונה ופעם שנייה, ופעם שלישי ראה הבן אדם, אמר לו: ראיתה את אבי? אמר לו: שוטה! אתה רוכב על כתיפיי וכל מה שאתה מבקש אני לוקח לך ואתה אומר לזה 'ראית את אבי'?!. מה עשה אביו, השליכו מעל כתיפו, בא כלב ונשכו.
כך כשיצאו ישראל ממצרים, הקיפו הקדוש ברוך הוא בז' ענני כבוד, שנאמר: 'יסובבנהו יבוננהו' (דברים לב: י). בקשו מן נתן להם, שליו נתן להם. כיון שנתן להם כל צורכיהם התחילו מהרהרין ואומרים, 'היש ה' בקרבנו אם אין' (שמות יז: ז). אמר להם הקדוש ברוך הוא הרהרתם עלי, חייכם שאני מודיע לכם, הרי הכלב ונשך אתכם. ואי זה? זה עמלק, שנאמר: 'ויבא עמלק' (שם, ח), לכך נאמר: 'זכור' (דברים כה: יז). (פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ג – זכור)
המדרש מסביר שישראל היו ברגע של חוסר מודעות לכמות ולעוצמה של הנתינה האלוקית כלפיהם, ובואו של עמלק היה תגובה לרפיון ולכשל תודעתי זה.
וכך גם רומזים הפסוקים בספר דברים המתארים את מלחמת עמלק: "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כׇּל־הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקים" (דברים כה:יח), ומובהר בדומה במכילתא דרבי ישמעאל: " 'ולא ירא אלקים' – אלו ישראל שלא היו בידם מצות" (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דעמלק פרשה א).
עמלק מגיע כשישראל נמצאים ברפיון, בשפל, במצב של חוסר עמידה במחויבויות (מצוות), בערכים (תורה), ובקשר שלהם עם הקב״ה שהוציא אותם ממצרים.
- ישראל הוא שבא
הפסוק מתאר את עמלק כמגיעים למרחב בו נמצאים ישראל. ואולם, מי שחדשים במרחב המדברי, מי שהגיעו לא מזמן, הם בני ישראל – המגיעים אל המדבר ממצרים. כך מציע חוקר ופרשן המקרא נחום סרנא שהעמלקים פרשו את הופעתם הפתאומית של ישראל במרחב המדברי כאיום על שליטתם בדרכים ועל המשאבים של האזור ולכן תקפו את ישראל באכזריות. קריאה זו מעודדת אותנו לחשוב על נקודת מבטו של האחר – אפילו הוא עמלק. איך אנחנו נתפסים בעיניו? והיא מעוררת תהייה: האם תגובתו האכזרית של עמלק לכניסת הגורם הזר למרחב מחייתו היא הבסיס לייחוס תחילת המעשה אליו: "וַיָּבֹא … וַיִּלָּחֶם…"?
- בא נכדו של עשיו
אפשרות אחרונה שנציע היא שעמלק מגיע מתוך הקשר היסטורי; לא מתוך המדבר, אלא מתוך קשר עתיק יומין הקיים בינו לבין ישראל. זו אינה הפעם הראשונה שבה מופיע עמלק בתורה: "וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן־עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת־עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו" (בראשית לו:יב). עמלק הוא צאצא של עשו, בן לפילגש של בנו. כזכור הקשר שבין יעקב לעשו טעון. יעקב מתחפש לעשיו על מנת לקבל את ברכת הבכור מאביו: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם־נָא שְׁבָה וְאׇכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ" (שם כז:יט).
במדרש לקח טוב מתואר הקשר שבין ההיסטוריה של האחים למלחמה במדבר באופן ישיר: "שנזדמן לך לנקום נקמת אבי אביו, דכתיב 'וישטם עשו את יעקב' (בראשית כז:מא) – אמר: בא עת לנקום נקמת זקננו" (מדרש לקח טוב, דברים כה:יח). מדרש זה בוחר להניח שיש לעמלק סיבה טובה, אישית ולאומית, לתקוף את ישראל. הוא מעלה את זכרונה של גניבת הברכה על ידי יעקב-ישראל, וכך ישראל עומדים למול עמלק לא רק כיורשי זכות אבות אלא גם כיורשי עוונותיהם.
מניין בא?
כדרכה, התורה מזמינה אותנו להבין את מלחמת עמלק בצורות שונות. אנו לא יודעים מהיכן בא עמלק, מניין מתחילה מלחמה, מניין מתחילה רשעות. ראינו ארבע הצעות שונות: שמא בא מרשעות סתומה חסרת פשר וחסרת רקע, שמא בא מתוך ניצול רגע חולשה של ישראל או כמענה והדהוד – אולי תגובה או עונש אלוקי, על מצבם הרוחני הירוד של ישראל. ואולי בא מפחד שישראל יקחו ממשאבי המדבר בהם שלט עד כה, או בא מתוך הקשר היסטורי טעון.
ריבוי העדשות מציע לקרוא את העימות עם עמלק כאירוע מיתי, המציע מפתחות להבנת המלחמה כחלק מן המצב האנושי. בכך שהפסוקים והפרשנים מציעים ארבע אפשרויות שונות, הם מזמינים אותנו להתבונן בדרכים השונות שבהן אנו פוגשים רוע ועימות בחיינו, ומלמדים אותנו לנווט בעולם שבו המלחמה פורצת לפתע.
פרשנויות אלו של עמלק מזמינות, ואולי אף דורשות, מאיתנו: הכרה בקיומם של הבלתי־רציונלי והרוע; הקשבה לקריאה לאחריות ולעמידה על ערכינו; הכרה בכך שעימות נובע לעיתים קרובות ממצוקה חומרית; ולקיחת אחריות על משקעים ומורשות היסטוריים.
עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו
שבת שלום
