המציאות איננה גזירת גורל, אלא תוצאה של בחירות אנושיות ושל התנהלותם של בני האדם. זו האמירה הברורה והחוזרת של פרשת בחוקותי החותמת את ספר ויקרא ושל הספר כולו.
***
פרשת בחוקותי מציגה את הבחירה העומדת בפני אדם: "אִם־בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת־מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם… וְאִם־בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת־מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת־כָּל־מִצְוֺתַי לְהַפְרְכֶם אֶת־בְּרִיתִי" (ויקרא כז:ג,טו).
גם ההשלכה של כל בחירה נפרשׂת בבהירות בפסוקים. התוצאה של הליכה בחוקי ה' היא שפע, שובע וביטחון: "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ … וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם׃ וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד … וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא־תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם׃ וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי לְעָם" (שם, ג-ו) וכו. ואילו התוצאה של הפרת הברית היא פחד, מחלה, תבוסה וחורבן: "… וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת־הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת־הַקַּדַּחַת … וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין־רֹדֵף אֶתְכֶם׃ … וְשָׁבַרְתִּי אֶת־גְּאוֹן עֻזְּכֶם וְנָתַתִּי אֶת־שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל … וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם־בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל־עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד־אוֹיֵב׃… וְנָתַתִּי אֶת־עָרֵיכֶם חָרְבָּה …" (שם, ד-מג).
הפסוקים מבהירים שהברית קשורה בבחירה. "וְאִם־לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל־הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה׃ וְאִם־בְּחֻקֹּתַי תִּמָאָסוּ וְאִם אֶת־מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת־כָּל־מִצְוֺתַי לְהַפְרְכֶם אֶת־בְּרִיתִי׃ אַף־אֲנִי אֶעֱשֶׂה־זֹּאת לָכֶם…" (ויקרא כו:יד-טז). לפנינו רצף של רגעי בחירה: הבחירה לשמוע, הבחירה לעשות, הבחירה לקיים את המצוות, הבחירה למאוס בחוקים, הבחירה לדחות את המשפטים, והבחירה להפר את הברית.
אפילו את הפסוקים המתארים את העשייה האלוקית למול בחירותיו של אדם, מרחיב המדרש לבחירה אנושית, כהבהרה שזכות הבחירה אינה נלקחת מבני האדם: "'לכם' – מידכם היתה זאת; אין הרעה יוצאת מלפני לעולם. וכן הוא אומר: 'מפי עליון לא תצא הרעות' (איכה ג, לח, עיין שם) – אלא הטוב" (ספרא בחוקותי ד:א). המדרש מסביר שהמציאות באשר היא, היא תוצר של הבחירות והעשייה האנושיים: "מידכם היתה זאת".
***
הפסוקים מתארים השלכות שונות לבחירה האנושית: רעב או שובע, שפע או חסר, מלחמה או שלום, ובין הזוגות הללו נמצא גם פחד – מציאות נטולת פחד היא פרי הבחירה בברית, ולמולה מציאות רוויית פחד באה עם המאיסה בדרך ה'. פחד שונה משאר ההשלכות: בעוד הם מצבים חיצוניים או פיזיים, הרי שהפחד הוא רגש ומצב תודעתי. מהו מצב תודעתי זה, פחד, ומה מקומו בפרשת הבחירה בברית?
גם הספרא מעצים את מרכזיות הפחד והיעלמות הפחד כשהאדם בוחר ללכת בחוקי ה': בשורה של דרשות נפרשת בפנינו הווייה אנושית ללא פחד כתוצאה של הבחירה בברית.
המדרש קורא את פסוקי הברכה ומנסה לדמיין בצורה ממשית את המתואר באופן כללי ופואטי בפסוקים. על הפסוק: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן־הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא־תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כו:ו) מבהיר המדרש: ""ושכבתם ואין מחריד" – לא יראים מכל בריה". המדרש מסביר ששמירת הברית מביאה למציאות שבה לא מרגישים שנשקף איום מאף אדם, ואולי מאף יצור חי.
מדרש נוסף בספרא מתייחס לביטוי המסכם את מציאות שמירת הברית בפסוקים: "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא כו:יג). גם כאן בוחר בעל המדרש להכניס לפסוקים מרכיב של שלילת הפחד. "דבר אחר: 'וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת' – בקומה זקופה שלא תהיו יראים מכל בריה" (ספרא בחוקותי, פרשה א, פרק ג:ז). קוממיות משמעו בלי פחד; מציאות הברית היא מציאות נטולת פחד.
***
פחד משחק תפקיד בתוך מערך התוצאות וההשלכות של הבחירה האנושית. כפי שראינו, התורה מבטיחה שאחת מן התוצאות של הליכה בחוקי ה' היא צמצום הפחד. ואולם פחד משחק תפקיד נוסף: כמאפשר או מגביל את היכולת לבחור בברית, הוא למעשה תנאי להמשך יכולת הבחירה. אחד הכוחות המצמצמים את תחושת יכולת וטווח הבחירה הוא פחד. פחד גורם לדמות האנושית להרגיש חסרת אונים, מוגבלת ומתוך כך גם נטולת בחירה. אדם מפחד חווה את המציאות כנכפית עליו, כמציאות הכרחית ובלתי נמנעת, ולא כמרחב בו יש סוכנות או יכולת השפעה ועיצוב. על מנת לעשות בחירות טובות יש צורך בתקווה, באמונה בעתיד ובאמון בו כעתיד פתוח, בעל אפשרויות שונות להרחבת חיים. אם אדם מאמין שהעתיד יהיה נורא ללא קשר לבחירותיו, אז היכולת לבחור הופכת חסרת משמעות, ואדם קופא במקומו.
***
המדרש לעיל מתאר: "'וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת' – בקומה זקופה, שלא תהיו יראים מכל בריה" (ספרא בחוקותי, פרשה א, פרק ג:ז). כך הוא מתאר הליכה חופשייה מפחד. הברכה השנייה לפני קריאת שמע משתמשת בשפה זו: "ותוליכנו קוממיות לארצנו", ומקשרת אותה לחזרתנו לארץ, להקמת מדינה ריבונית, ולמסוגלות לעמוד ביושרה בארץ אבותינו ובין העמים. אולם, בתקופה האחרונה עבור רבים מאיתנו, המציאות הזו השתנתה. ההליכה שלנו בקוממיות מעורערת בתחושה של פחד, חוסר תקווה ואף מבוכה. פרשתנו מאתגרת אותנו לפגוש את הרגע הזה בבחירה מודעת ומחודשת ללכת בדרכי ה׳ – גם בשיאם של רגעי פחד.
ולוואי ונבחר בברית, נלך בחכמה בדרכי ה', בקוממיות, זקופים, גאים ובלי פחד.
שבת שלום
