י״ט באדר תשפ״א

מה זה פורים משולש?

מאת   •  11 בפברואר 2021  •  שבת ומועדים, הלכה

בירושלים מגילה נקראת בט”ו באדר, כדין כרכים המוקפים חומה (משנה מגילה א, א). בשנים בהן ט”ו באדר חל בשבת – מצוות חג הפורים נפרסות על פני שלושה ימים שונים.[1] לכן, בשנים אלה החג זוכה לכינוי ‘פורים המשולש’. פריסת המצוות מייצרת חוויית חג שונה וייחודית, בה מובלטים המאפיינים הייחודיים של המצוות השונות, לצד החיבורים המעניינים שמתקיימים ביניהן.

המצוות והדינים של פורים משולש מתחלקים באופן הבא (שולחן ערוך או”ח תרפח, ו):

י”ד באדר – חמישי בלילה ושישי בבוקר:

  • קריאת מגילה
  • מתנות לאביונים

ט”ו באדר – שבת:

  • ‘על הנסים’ בתפילה ובברכת המזון
  • מפטיר ‘ויבא עמלק’ (הקריאה לפורים) והפטרת ‘כה אמר ה’ … פקדתי’ (הפטרת פרשת זכור)

ט”ז באדר – ראשון:

  • סעודת פורים
  • משלוחי מנות

י”ד באדר – קריאת מגילה ומתנות לאביונים

המשנה בפרק הראשון של מסכת מגילה (משנה ב) קובעת שכאשר י”ד באדר נופל ביום שישי, בעיירות המוקפות חומה אין קוראים את המגילה ביום ט”ו שחל בשבת, אלא מקדימים ליום י”ד, כדין ערי הפרזות.

בתלמוד הבבלי (מגילה ד ע”ב) מובאים שני טעמים לכך שאין קוראים מגילה בשבת:

אמר רבה: הכל חייבין בקריאת מגילה (ובתקיעת שופר), ואין הכל בקיאין במקרא מגילה – גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד, ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דלולב. רב יוסף אמר: מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה.

לדעת רבה, אין קוראים מגילה בשבת מחשש שמא יבואו לטלטל את המגילה ברשות הרבים כדי ללמוד את הקריאה מאדם הבקי בה.[2] לעומת זאת, לדעת רב יוסף, הקדמת הקריאה נעשית למען העניים המצפים לקבל מתנות לאביונים כאשר כולם מתכנסים לקריאה, ואילו בשבת לא ניתן לתת צדקה. משום טעם זה, שתי המצוות גם יחד – קריאת המגילה ומתנות לאביונים – מוקדמות לי”ד באדר.[3]

לפיכך, בירושלים קוראים מגילה בחמישי בלילה ובשישי בבוקר, כבערי הפרזות, ונותנים מתנות לאביונים ביום י”ד.

עם זאת, מנהג ירושלים שלא לומר ‘על הנסים’ בתפילה ובברכת המזון, ואין קוראים בתורה ביום י”ד.[4] ואם בטעות הזכירו ‘על הנסים’ אין צריך לחזור.[5]

קריאת מגילה שלא במניין

מי שנאלץ לקרוא מגילה שלא במניין – יש אומרים שאין מברכים על הקריאה, כדין קריאה שלא בזמנה,[6] ויש אומרים שמברכים על הקריאה, כיוון שהקדמת הקריאה כאן הכרחית משום השבת, ונחשבת, אם כן, כקריאה בזמנה; והמנהג הרווח לברך אף ביחיד.[7]

אמנם דברים אלה אמורים לגבי שלוש הברכות שלפני הקריאה, אבל הברכה שלאחר הקריאה, ברכת ‘הרב את ריבנו’, לדעת רבים אין לומר אותה כלל אם אין מניין[8] – כך הוא מנהג אשכנז,[9] וכך נוהגים מקצת מן הספרדים.[10] אבל קריאת מגילה לפני עשרה שבועידת וידאו (כגון ‘זום’), מסתבר שיש להחשיבה כקריאה בציבור ולברך בה את ברכת ‘הרב את ריבנו’, אף על פי שקיבוץ כזה אינו נחשב כמניין לעניין תפילה (ראו התשובה על קריאת מגילה וירטואלית).

ט”ו באדר – שואלין ודורשין בעניינו של יום

כאמור, בשבת עצמה, יום ט”ו באדר, אין קוראים מגילה. עם זאת, בבבלי מגילה ד ע”א נאמר:

ואמר רבי יהושע בן לוי: פורים שחל להיות בשבת – שואלין ודורשין בענינו של יום.

בהתאם לזאת, על אף שאין קוראים במגילה ביום זה – ואולי דווקא משום כך – ראוי לדרוש בעניין היום והמגילה, על מנת להרבות בפרסום הנס.[11]

מעבר לכך, יש עוד כמה מדיני פורים הנוהגים בשבת, הקשורים במידה מסוימת בהזכרת עניינו של היום:[12]

  • אומרים ‘על הנסים’ בכל תפילות היום ובברכת המזון.
  • קריאת התורה בשחרית: מוציאים שני ספרים. בראשון קוראים שבעה עולים בפרשת השבוע, ובשני קריאת המפטיר בפרשת “ויבא עמלק” (שמות יז, ח-טז), הקריאה של פורים. ומפטירים בהפטרת ‘פקדתי’ (שמואל א’ טו, ב-לד), ההפטרה של פרשת זכור.[13]

ט”ז באדר – סעודת פורים ומשלוחי מנות

לכאורה, יום ראשון, ט”ז באדר, אינו פורים כלל. אך בתלמוד ירושלמי מגילה א, ו (ע ע”ב) מצינו:

סעודת ראש חדש וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין.
רבי זעורה בעא קומי רבי אבהו: ויעשו אותן בשבת! אמר ליה: “לעשות אותם ימי משתה ושמחה” (אסתר ט, כב) – את ששמחתו תלויה בבית דין, יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים.

לפי הירושלמי, את מצוות סעודת פורים אין לערוך לא בשבת ולא ביום י”ד שבו קוראים את המגילה, אלא לדחות ללאחר השבת. הטעם שאין מקיימים את סעודת הפורים בשבת הוא שאין לקבוע את שמחת המשתה של פורים ביום שכבר נקבע כיום של שמחה בידי שמים. ניתן אולי לומר זאת במילים אחרות: אין לקבוע את השמחה האנושית של פורים ביום השבת, אשר שמחתו האלוקית קבועה ועומדת מששת ימי בראשית. ויש שכתבו כי הטעם הוא משום שלא ניתן לקיים משלוחי מנות בשבת, משום חשש הוצאה וטלטול.[14]

מה שחסר בירושלמי הוא הסבר מדוע הסעודה אינה מוקדמת ליום י”ד, כמו קריאת המגילה. ניתן להציע את ההסבר הבא: כרכים המוקפים חומה חוגגים את פורים בט”ו, ולא בי”ד, משום שבשושן הבירה היהודים נקמו באויביהם במשך יום נוסף – י”ג וי”ד באדר – ורק לאחר מכן, כאשר נחו מן הלחימה, קבעו את יום ט”ו כיום משתה ושמחה (אסתר ט, יח). כל עוד הלחימה נמשכה לא ניתן היה לחגוג את הנס במשתה ושמחה. לפיכך, אין אפשרות להקדים את הסעודה ליום י”ד, באשר הוא יום של נקמה בשושן הבירה, ומוכרחים אפוא לדחותה למחרת. לעומת זאת, לספר את סיפור הנס דרך קריאת המגילה ניתן לעשות אף ביום נקם, הואיל ואינה ביטוי מובהק של השמחה, ולכן היא מוקדמת ליום הקריאה של ערי הפרזות (בנוסף, אין אפשרות לדחות את הקריאה מעבר לט”ו באדר – ראו משנה מגילה א, א).

הרי”ף (מגילה ג ע”א-ע”ב) פסק את דברי הירושלמי שמצוות סעודת פורים נוהגת ביום ט”ז, וכן פוסק השולחן ערוך (או”ח תרפח, ו).[15] וכן המנהג.[16] ומכיוון שמשלוחי המנות קשורים בסעודת החג, אף מצווה זו נוהגת ביום ט”ז.

אמנם חלק מהראשונים ערערו על דברי הירושלמי,[17] ולפיהם יש לומר שסעודת החג ומשלוחי המנות נוהגים עם קריאת המגילה ביום שישי,[18] או אולי בשבת.[19] מתוקף זאת, יש אחרונים שכתבו כי ראוי להחמיר ולקיים קצת סעודה ומשלוחי מנות גם בימים האלה, אך אלה חומרות בלבד, ואינן מחייבות.[20]

למרות שאין אומרים ‘על הנסים’ ביום ט”ז, יש שכתבו לומר ‘על הנסים’ בסוף ברכת המזון של סעודת פורים בלבד ב’הרחמן’.[21]

כיוון שיום ט”ז נעשה יום משתה ושמחה אין אומרים בו תחנון ו’למנצח … יענך’, ואף מחוץ לירושלים נוהגים שלא לומר תחנון משום כך.

 


 

[1] בחשבון השנים הקבוע י”ד באדר לעולם אינו חל בשבת, לכן דיני פורים שחל בשבת רלוונטים כיום רק בירושלים.

[2] על ‘גזירה דרבה’ ראו דברי אלבק בהשלמות למשנה מגילה א, ב (מועד, עמ’ 499), ובהשלמות למשנה ראש השנה ד, א (שם, עמ’ 489 – 490).

[3] ר”ן על הרי”ף מגילה ג ע”ב ד”ה אלא.

[4] כן הביא הבית יוסף או”ח תרפח ד”ה ומצאתי כתוב, וכן פסק בשולחן ערוך רו”ח תרפח, ו.

[5] שו”ת רדב”ז ח”א סימן תקח, ברכי יוסף או”ח תרפח, יד.

[6] פרי חדש או”ח תרצ, יח, משנה ברורה תרצ, סא, שער הציון שם, נט.

[7] ראו שו”ת יביע אומר ח”ו או”ח סימן מו, והאחרונים שהובאו בפסקי תשובות או”ח תרצ, הערה 52.

[8] כלומר, אף בקריאת מגילה רגילה ביום י”ד לפרזות או ביום ט”ו למוקפין, ואינו דין מיוחד לפורים המשולש.

מקור הדין בארחות חיים מגילה ופורים סימן ו בשם הירושלמי (אך ירושלמי זה אינו מצוי בידינו – ראו גר”א או”ח תרצב, ערוך השולחן או”ח תרצב, ה). ראשונים רבים לא הזכירו דין זה, וחלק סתרו אותו בפירוש – ראו תשובת רש”י שהובאה במחזור ויטרי סימן רמה, ודעת רב האי גאון ומנהג שתי ישיבות בשבלי הלקט פורים סימן קצה. וראו עוד ראשונים שהובאו באליה רבה או”ח תרצב, ח.

[9] רמ”א או”ח תרצב, א, משנה ברורה תרצב, ח, באור הלכה שם ד”ה אלא בצבור. אבל ראו ערוך השולחן או”ח תרצב, ה, שחולק וטוען שהמנהג הרווח הוא לומר את הברכה אף ביחיד.

[10] הבית יוסף או”ח תרצב הביא את דברי הארחות חיים, אך לא כתב כן בשולחן ערוך. ראו שו”ת יביע אומר ח”ח או”ח סימן נו שמחמיר בזה; אבל פוסקים ספרדים רבים חולקים וסוברים שהברכה נאמרת ביחיד: רדב”ז ח”ב סימן תרסה; בן איש חי, שנה א’, תצוה סימן יג; כף החיים תרצ, קכד.

[11] כן פסק הטור או”ח תרפח, מגן אברהם שם, ט.

רש”י שם פירש: “מעמידין תורגמן לפני החכם, לדרוש אגרת פורים ברבים”. לדעת תוספות שם ד”ה פורים יש לדרוש בפורים שחל בשבת דווקא משום שאין קוראים במגילה ומשום פרסומא ניסא. משום כך סובר הריטב”א שהדרשה היא דווקא בענייני המגילה והנס, ולא בהלכות החג.

[12] ראו בית יוסף או”ח תרפח ד”ה ומצאתי כתוב; שולחן ערוך או”ח תרפח, ו.

[13] מקור המנהג להפטיר בהפטרת ‘פקדתי’ בפרוש הרמב”ם למשנה מגילה ג, ז; וראו שו”ת מהרלב”ח סימן לב.

[14] מאירי מגילה ה ע”א, ארחות חיים מגילה ופורים סימן לו.

[15] וכן פסקו הר”ן על הרי”ף שם ד”ה באלו אמרו, ארחות חיים שם.

[16] כפסיקת השולחן ערוך, שו”ת רדב”ז ח”א סימן תקח, מגן אברהם תרפח, י, ברכי יוסף או”ח תרפח, טו. וראו עוד אחרונים שהובאו בשערי תשובה או”ח תרפח, ז. אבל ראו להלן דעת הרלב”ח ועוד.

[17] רשב”א מגילה ה ע”א, ריטב”א שם, וראו עוד בר”ן לעיל, ומה שכתב בשם הרא”ה.

[18] כן הוא בדברי החולקים שהביא הר”ן שם, וכן משמע במאירי מגילה ה ע”א.

[19] כן דעת שו”ת מהרלב”ח סימן לב, שמדייק כן ברמב”ם.

[20] ראו פרי חדש או”ח תרפח, ו, כף החיים תרפח, לח, ופוסקים נוספים שהובאו בפסקי תשובות או”ח תרפח הערה 129.

[21] ראו כף החיים תרפח, מח.

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

פרשות נוספות

סגירת תפריט