י״ז באלול תשע״ט

פנחס: על מנהיגות ורוח

מאת • 9 ביולי 2017

מהן התכונות הנדרשות ממנהיג? מיהו מנהיג טוב? מהם תפקידיו של המנהיג הפורש בבחירת יורשו? פרשתנו מציעה לשאלות הללו תשובות מורכבות ומפתיעות.

אחד הרגעים הדרמטיים ביותר בפרשה הוא הרגע שבו מבשר האל למשה על  אופן מותו, ומזכיר לו מדוע לא יזכה להיכנס לארץ לא וימשיך להנהיג את העם. האלוהים מדבר אל משה ואומר לו:


במדבר כז, י"ב – י"ד

עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ: כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן:


שלא כמו בפרשת ואתחנן, שם מבקש משה הקלה בתנאי העונש, הרי שבפרשה שלנו נראה  לכאורה כי משה מקבל את פסק הדין, ותגובתו פונה אל העתיד. משה מבקש מאלוהים שימנה מנהיג חלופי: "יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה" (שם, ט"ז).

כל מילה בבקשה זו היא מרתקת וטעונה, ונתייחס כעת רק לנקודות בודדות בתוכה.

"פקידה" במקרא משמעה פעמים רבות מינוי – למשל אצל יוסף הממונה על ידי פוטיפר:

בראשית לט, ד'

וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן בְּעֵינָ֖יו וַיְשָׁ֣רֶת אֹת֑וֹ וַיַּפְקִדֵ֙הוּ֙ עַל־בֵּית֔וֹ וְכָל־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ:

אולם, המילה "פקידה" טעונה גם במטען של נוכחות או מעורבות אלוהית:

שם לט, ה'

וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ וְעַל֙ כָּל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ וַיְבָ֧רֶךְ ה' אֶת־בֵּ֥ית הַמִּצְרִ֖י בִּגְלַ֣ל יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֞י בִּרְכַּ֤ת ה' בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ בַּבַּ֖יִת וּבַשָּׂדֶֽה:


או בדרישת יוסף אל אחיו:

שם נ, כ"ד

וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אֶחָ֔יו אָנֹכִ֖י מֵ֑ת וֵֽאלֹהִ֞ים פָּקֹ֧ד יִפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֗ם וְהֶעֱלָ֤ה אֶתְכֶם֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את:

לנוכח ההבנה הלשונית הזאת, נדמה כי בקשתו של משה אינה רק שאלוהים ימנה אדם כלשהו תחתיו, אלא שמינוי זה יהיה מלווה, כמו בחייו של משה עצמו, בנוכחות אלוהית בצד המנהיג ובקרב העם. ואכן, אלוהים נענה לבקשת משה ואף למעלה מזה, שכן הוא בוחר באדם שתכונותיו זהות לאופן שבו מבין משה את תכונות האלוהים עצמו:


שם כז, ט"ו – י"ח

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: … וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ…

אלוהי הרוחות ממנה איש אשר רוח בו.

במדרשי ההלכה, המדרשים מתקופת התנאים, נמצאים שני נרטיבים שונים המתבססים על הביטוי 'אלוהי הרוחות' המתאר את אלוהים, אולם הם מבינים אותו בצורות שונות.

בספרי במדבר מתואר האלוהים ככזה שממונה על כל הרוחות – כלומר כשליט, אדון על חייהם של כל בני האדם:


ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קלט

יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר – מגיד הכתוב שכל הרוחות אין יוצאות אלא מלפניו.

התיאור בספרי ממשיך ויוצר קשר בין 'אלוהי הרוחות' לבין הפועל פ.ק.ד.:

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר – סימן זה יהיה בידך שכל זמן שאדם נתון בחיים נפשו פקודה ביד קונה שנאמר … "בידך אפקיד רוחי" (תהלים לא, ו').

אלוהים בתיאור זה הוא "אלוהי הרוחות" משום שהוא ממונה על רוחם של בני האדם אשר מפקידים רוחם עימו.

הפירוש בקובץ המדרשים המקביל, ספרי זוטא, מציע הסתכלות שונה. שם מתואר אלוהי הרוחות כאלוהים שיכול להכיל רוחות שונות, בני אדם מגוונים. כלומר הדגש איננו על היותו מנוי על בני האדם אלא על יכולתו להכיל את שונותם:

 

ספרי זוטא פרק כז פסוק ט"ז


יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר – האל שהוא יודע דעת ורוח של כל אחד ואחד איזו בגבוה איזו בנמוכה איזו הימנת' ואיזו קפדנית [וכן הוא אומר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם (תהלים לג, ט"ו) ואומר ותוכן לבות ה' (משלי כא, ב')]:

דרשנים שונים מקשרים בצורות שונות בין תיאור אלוהים כ'אלוהי הרוחות' לבין הבחירה ביהושע.
בספרי זוטא, המוזכר לעיל, המתאר את האלוהים כמי שמכיר כל אדם אדם על שונותינו, מוצע קשר בין תיאור מאפייניו של אלוהים כמי שמבין את הרוחות, לבין בקשתו של משה:


ספרי זוטא פרק כז פסוק י"ח

ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע", לפי שאמר משה יפקוד ה' אלהי הרוחות אמר לו המקום משה הרי מה שבקשת נתון לך: – … "איש אשר רוח בו", שיהא הולך עם הקפדנים כפי דעתן ועם המתונים כפי דעתן:


מדרש זה מרתק מכמה סיבות. ראשית, משום שכאמור, הוא מזהה בין תיאורו של אלוהים בפי משה כ'אלוהי הרוחות' לבין תיאורו של יהושע בפי האלוהים כ'איש אשר רוח בו'. שנית, הוא מציע שיהושע עצמו הוא אדם שיכול להכיל אנשים שונים ולהתמודד עימם. שלישית, המדרש מציע שכך הבין אלוהים את בקשתו של משה, כלומר שאלוהים הבין שעם תיאורו של משה את האלוהים הוא גם מבקש שהמנהיג החדש הנבחר יהיה דומה לו מבחינה זו.


רש"י מזקק, מבהיר ומסביר את בקשתו של משה כך בפירושו:

רש"י במדבר פרק כז פסוק ט"ז

"אלהי הרוחות" – למה נאמר? אמר לפניו: ריבונו של עולם גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו:

כך, למעשה תקוותו ובקשתו של משה היא למנהיג שיוכל להכיל את ריבוי הקולות בציבור, את האנשים המגוונים והשונים המרכיבים את קהילתו.

***

 

נסיים בפרשייה נוספת המופיעה בפרשתנו ובהצעת פירוש לסמיכות הפרשיות. לפני בקשת משה למינוי מחליף, מסופר בפרשתנו על בקשתן של בנות צלפחד: "תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו" (במדבר כז, ד'). משה איננו נותן להן מענה ישיר, אלא מפנה את הסוגיה אל האל: "וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'". המענה האלוהי הוא חד משמעי: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת" (ה' – ז').

לנוכח הפירושים שראינו, נראה שיכולתו של האלוהים להכיל אמירות של בני אדם כאשר אלו צודקות, גם אם דבריהם אינם הולכים בתלם של הזרם המרכזי, היא הרקע לפנייה משה אל האלוהים "אלוהי הרוחות". ואולי כך יש להבין את בקשת משה כדברי הספרי "'איש אשר רוח בו" – אדם אשר גם הוא מבין ברוחות. משה מבין ומכיר בחסר שיש בו, הוא לא ידע להכיל את הרוחות ולקבל את דברי בנות צלפחד, והוא מקווה למנהיג חדש שיבוא אחריו אשר כן יעשה זאת.

ר׳ אביטל הוכשטיין
הר' אביטל הוכשטיין היא מראשי הישיבה במכון הדר ונשיאת מכון הדר ישראל. אביטל שימשה כראש תוכנית הכולל במכון פרדס וכעת עמיתה בתוכנית משכילות במכון שלום הרטמן, שם היא מלמדת וחוקרת מזה שנים רבות. אביטל לימדה תלמוד בשני המוסדות וכן שימשה כראש בית מדרש במדרשיית הרטמן לבנות. יחד עם פרופ' חנה ספראי חיברה את הספר 'נשים בחוץ נשים בפנים מקומן של נשים במדרש' (ידיעות אחרונות, 2008). אביטל בוגרת תואר ראשון בתלמוד מהאוניברסיטה העברית ושוקדת על כתיבת דוקטורט באוניברסיטת בר אילן בחטיבה ללימודי מגדר. בנוסף, אביטל ממקימי קהילת שירה חדשה בירושלים.
סגירת תפריט