י״ח בתמוז תשע״ט

כמה בנים יש בהגדה של פסח?

המשנה במסכת פסחים (י, ד) מורה:

‏מזגו לו כוס שיני, וכן הבן שואל.

אם דעת בבין, אביו מלמדו: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות [אין] אנו מטבלים אפילו פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים, שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה, שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כולו צלי.

נוסח המשנה הזה הוא על פי כתב-יד קאופמן, כתב יד איטלקי של המשנה מן המאה ה-11 או ה-12, המייצג את ספרי המשנה מארץ ישראל. בהגדות שלנו יש ארבע שאלות: על המצה, על ״שאר ירקות״, על הטיבול ועל ההסיבה. לעומת זאת, במשנה (וגם בהגדות בנוסח ארץ ישראל) יש שלוש שאלות: על הטיבול, על המצה, ועל הבשר.

המשנה קובעת שאחרי הכוס השני, ״הבן שואל״. אך מדוע עליו לשאול? נראה כי זהו הקיום של מצוות שאלת הבן מן התורה:

שמות יב כו: ‏והיה כי יאמרו אליכם בניכם: מה העבדה הזאת לכם?

שמות יג יד: והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר: מה זאת?

דברים ו כ: ‏כי ישאלך בנך מחר לאמר: מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה ה׳ אלהינו אתכם?

המשנה מבינה ש״כי ישאלך״ אינו תיאור מקרה, אלא חובה לשאול שאלות בליל הפסח. החובה הזו מובנת גם מפסוק נוסף, הנדרש בפירוט בהגדה (ובמכילתא דר׳ ישמעאל): ״‏והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים״ (שמות יג ח).

נשים לב, כי התשובות לשאלות הללו מצויות במשנה הבאה, בשם רבן גמליאל, המורה שיש לומר שלשה דברים בפסח:

רבן גמליא׳ או׳ כל שלא אמ׳ שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו: פסח מצה ומרורים

פסח                על שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים

מרורים            על שמררו המצריים את חיי אבותינו במצ׳

מצה                על שם שניגאלו (משנה פסחים י, ה)

מניין לרבן גמליאל שיש ״לומר״ דברים בפסח? מדוע לא לאכול את הפסח בשתיקה? נראה שגם את ההלכה הזו הוא מוצא בתורה. על שאלות הבן עונים ב״אמירה״:

שמות יב כו-כז: והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם? ואמרתם זבח פסח הוא […]

שמות יג יד: ‏והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר: מה זאת? ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים.

דברים ו כ-כא:     כי ישאלך בנך מחר […] ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים.

ואכן, שלוש האמירות של רבן גמליאל, על פסח, מצה ומרורים, מקבילות בדיוק לשלוש השאלות של הבן במשנה ד, בסדר הפוך: הבן שואל על טיבול המרור, לאחר מכן על המצה, ולבסוף על הפסח – לפי סדר הופעת המאכלים בארוחת הסדר המתוארת במשנה ג. האמירה של רבן גמליאל מתחילה בפסח, ואז עוברת למצה ולמרור.

אם כן, אמירותיו של רבן גמליאל הן תשובות לשאלותיו של הבן, הקשורות במיני המאכלים השונים בסדר. בתורה יש שלוש קושיות, והבן שואל שלוש שאלות, כל אחת על מאכל אחר. התשובות הניתנות לבן קשורות גם הן למאכלים, ומסבירות את חשיבותן בסיפור יציאת מצרים.

השיחה בין האב לבן נמצאת כבר בתורה. לשאלה ״מה העבדה הזאת לכם״ מורה התורה לאב לענות: ״זבח פסח הוא לה׳ אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל״. לשאלה: ״מה זאת״, מורה התורה לאב לענות תשובה בדבר הקשר בין מצוות פדיון בכורות לבין יציאת מצרים. שאלת הבן בספר דברים מכוונת לתורה כולה, והמענה שהיא מקבלת הוא ״עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה׳ ממצרים ביד חזקה״. עיקרו של הפסח, כזמן שבו בנים ובנות רואים את הוריהם עושים מעשים מוזרים כפתיחה לסיפור, אינו חידוש של הזמן שלאחר החורבן, אלא כתוב במפורש בתורה.

להוראתו של רבן גמליאל: כל שלא אמ׳ שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו: פסח מצה ומרורים, ישנו מודל מקראי – בשיחה בין האב לבן בשמות יב:

(כד) ושמרתם את הדבר הזה [=את חקת הפסח] לחק לך ולבניך עד עולם׃ (‎כה)‏ והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת׃ (‎כו)‏ והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם׃ ‎(כז)‏ ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל.

ההסבר של רבן גמליאל לפסח מצטט את פסוק כז: ״פסח על שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים״. רבן גמליאל משתמש במודל הזה ובונה סביבו שאלות ותשובות גם על המצה והמרור, מאכלי הפסח האחרים. התורה מצווה על האבות לומר לבנים, מבלי שישאלו: ״‏והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים״ (שמות יג ח). בארמית ״עבורא״ הוא תבואה; כך גם עולה מיהושע ה יב: ״‏וישבת המן ממחרת באכלם מעבור הארץ ולא היה עוד לבני ישראל מן; ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא״. כאשר האב אומר לבנו ״בעבור זה״, הוא אומר לו שהמצה שהוא מצביע עליה (באמצעות הכינוי ״זה״) היא מה שאפשרה לו את הגאולה ממצרים. כלומר: ״מצה על שם שניגאלו״. התשובה לשאלה בספר דברים, אודות ״העדת והחקים והמשפטים״ היא ״עבדים היינו לפרעה במצרים״, כלומר ״על שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים״ והנה היא מתאימה למרור.

שלוש שאלות הבנים בתורה הופכות במשנה לשאלות על מזונות הפסח המיוחדים, ותשובת האב במשנה היא הסבר על הקשר בין המזון המסויים הנאכל בסדר לבין סיפור יציאת מצרים. אך רבן גמליאל מציג דרך נוספת ומתוחכמת אף יותר להשיב לבן: התורה מורה להשיב לבן השואל על הפסח שזהו זבח פסח, ״אשר פסח על בתי בני ישראל״. שמו של הזבח מתפרש בכך שהוא קשור לפועל המספר על יציאת מצרים. זבח הפסח הוא הזבח שמזכיר את פסיחתו של ה׳.

תשובות האב על המרור, בפי רבן גמליאל, גם משחקת בשם המאכל ומקשרות אותו למאורע היסטורי: המרור הוא על שם מירור חיי בני ישראל בעבודה קשה. לעומת זאת המצה היא ״על שם שניגאלו״, וקשה להבין מה הקשר בין גאולה לבין מצה. אלא שהקשר בין המצות לבין הגאולה ממצרים מפורש גם הוא בתורה, במשחק מילים: ״‏ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים״ (שמות יב יז). המצה היא אפוא ״על שם שניגאלו״, כלומר על שם יציאת מצרים. היציאה ממצרים היא היא הגאולה, כמו שה׳ עצמו אומר: ״והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים״.

אם כן:

פסח    על שם   שפסח

מרור   על שם שמררו

מצה    על שם שיצאו

בתורה אפוא ישנן שלוש שאלות, ומצווה לענות לשאלות בדבר הפסח. רבן גמליאל לוקח את המודל של שאלת הבן על הפסח בתורה, ותשובת האב, המתייחסת לשמו של הקרבן ומסבירה באמצעותו את סיפור יציאת מצרים, ומשתמש בו על מנת לבנות שלוש שאלות על מאכלי הפסח. אלו שלוש שאלות המלוות בשלוש תשובות, כל אחת מסתמכת על פסוק בתורה, אך גם משחקת משחק מילים דומה בין שם המאכל לבין האופן שבו הוא מזכיר את סיפור יציאת מצרים. זהו מבנה מהודק ושנון, שמאפשר קיום תמציתי אך משמעותי של מצוות האכילה והסיפור של הפסח בד בבד בליל הפסח.

ריבוי שאלות הבנים בתורה, והתשובות השונות עליהן, עומד ביסוד מסורת תנאית נוספת, שאותה אנו אומרים בהגדה, על ״ארבעת הבנים״ שכנגדם דיברה התורה: חכם, רשע, תם ו״שאינו יודע לשאול״. המסורת הזו מפורסמת הרבה יותר, אך למעשה היא אינה חלק מן ההגדה של פסח בכלל. היא אינה מתייחסת למאכלי הפסח, היא אינה מספרת ביציאת מצרים, והיא פותרת את אותו הקושי, בדבר ריבוי הבנים, באופן אחר: יש כמה בנים, וכל אחד מהם שואל שאלה אחת — או בדבר הקרבן, או בדבר חגיגת הפסח באופן כללי. בניגוד למסורת על ״ארבעה בנים״, המשנה סבורה שיש רק בן אחד, והוא זה ששואל את כל השאלות ומקבל את כל התשובות. אף כי המסורת על ארבעה בנים קיבלה מקום רחב בהגות ובעיון אודות ההגדה של פסח, הרי שליל הסדר שלנו מסודר ומאורגן סביב המסורת שיש רק בן אחד (או בת אחת) השואל את כל השאלות.

ד"ר עמית גבריהו

ד"ר עמית גבריהו למד בהדר בקיץ 2010 והיה חבר צוות בתוכניות הקיץ בניו יורק בין השנים 2010 - 2014. הוא למד גם בישיבת הר עציון ובאוניברסיטה העברית בירושלים, שם סיים השנה דוקטורט. השנה הוא עמית פוסט דוקטורט באוניברסיטת תל אביב, ובשנה הבאה יהיה עמית בובר באוניברסיטה העברית בירושלים.
סגירת תפריט